תמיד הסתכלתי עליה מלמעלה

איזה לוזרית

בגיל שלה גרה אצל ההורים
יושבת בבית
לא עובדת
רואה טלוויזיה כל היום
ואוכלת
אוכלת המון

תמיד חשבתי- איך היא יכולה?
איך היא מסוגלת לחיות ככה?
בלי כיוון, בלי מוטיבציה לכלום...
למה היא עושה את זה?
למה היא מבזבזת את עצמה?


ועכשיו, אני בגיל שהיא היתה בו אז
וחייה בדיוק באותה צורה
איך אני יכולה לחיות ככה?
ולמה?
איך אני אסביר את זה
שאני יושבת בבית
מתעצלת לחפש עבודה
מתעצלת לחפש דירה
אוכלת המון
ומשמינה...
הטלפון מצלצל, לא עונה, אין לי כח לאף אחד.
אין לי כח לכלום.
שונאת להיות דכאונית
שונאת את איך שאני חיה
עכשיו אני הלוזרית

אני מגעילה את עצמי...