|
תמיד הסתכלתי עליה מלמעלה
איזה לוזרית
בגיל שלה גרה אצל ההורים
יושבת בבית
לא עובדת
רואה טלוויזיה כל היום
ואוכלת
אוכלת המון
תמיד חשבתי- איך היא יכולה?
איך היא מסוגלת לחיות ככה?
בלי כיוון, בלי מוטיבציה לכלום...
למה היא עושה את זה?
למה היא מבזבזת את עצמה?
ועכשיו, אני בגיל שהיא היתה בו אז
וחייה בדיוק באותה צורה
איך אני יכולה לחיות ככה?
ולמה?
איך אני אסביר את זה
שאני יושבת בבית
מתעצלת לחפש עבודה
מתעצלת לחפש דירה
אוכלת המון
ומשמינה...
הטלפון מצלצל, לא עונה, אין לי כח לאף אחד.
אין לי כח לכלום.
שונאת להיות דכאונית
שונאת את איך שאני חיה
עכשיו אני הלוזרית
אני מגעילה את עצמי... |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.