ביקשו ממני לכתוב להם טקסטים
ביקשו שיהיו מעניינים
אז פתחתי את המחברת ויצא געגוע
חיכיתי קצת, אולי יבוא לי משהו טוב, אך הגעגוע התגבר.
אז כתבתי על זיכרון, והוא הוביל לאהבה שהובילה לעצב, בדידות
ורחמים עצמיים.
כל הרגשות התערבבו ויצא שיר.
על מה אני יכתוב עכשיו?
אולי על ילדות?
אבל ילדותי לא מעניינת...
סתם עוד בלונדינית מפונקת שהפכה לנערה.
אולי אני יכתוב על תמימות?
אך את זה כבר שמענו יותר מדי, מאוס.
התחלתי לצייר ויצאה לי אישה.
אישה יפה ובודדה שמחכה לזמן הנכון כדי להגיד לו שהוא לא מתאים
אז ציירתי אותה מחייכת. אך זאת העמדת פנים כי בפנים היא נקרעת.
אולי אני מנתחת את העבודות שלי יותר מדי אבל זה לא משנה, כלום
לא משנה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.