גּ'וּלִיֶיטָה שֶׁל הָרוּחוֹת - אֲכַנֵּךְ
מַעֲרִיץ אֶת גּוּפֵךְ הַזָּעִיר
רֹאשֵׁךְ הֶחָכָם כֹּה,
פִּיךְ הַמֵּפִיק
דְּבַשׁ וְעֹקֶץ
בְּקֶצֶב הָרַאפּ
כֹּה קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ
וְאַתְּ כֹּה רְחוֹקָה
רוֹאֶה אוֹתָךְ יוֹמָא
מְחַיֶּכֶת - אֵלַי - וַאֲנִי...
כּוֹפֶה לָךְ אֶת מְאוֹדִי
בִּמְש-ִימוֹת בִּלְתִּי...
לְמַעֲנֵךְ - כֵּן
שְׁנֵינוּ...
וְאַתְּ יוֹדַעַת...
וַאֲנִי...
בְּכָל זֹאת נִמְשַׁךְ הַקֶּצֶב הַיּוֹמִי
כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא, אֲבָל כֵּן
כְּאִלּוּ כְּלוּם
אַךְ שְׁנֵי מַקְבִּילִים...
הֲיוּכְלוּ ?
לֹא !
בִּמְסִבַּת רֵעִים - צְפוּפִים
אִישׁ בְּשֻׁלְחַן בְּדִידוּתוֹ
נִפְגָּשִׁים אַקְרָאִית
בָּעַיִן
כְּמוֹ...
וּבַלַּיְלָה חוֹזֵר עִם שָׁלוֹשׁ
בָּן לֹא חָפַצְתִּי
כְּשֶׁאַתְּ מֵאָחוֹר
נוֹתֶרֶת
זוֹהֶרֶת
בִּבְדִידוּת
כְּשֶׁאֲנִי שָׁב הַבַּיְתָה
אֲנִי חוֹלֵם שֶׁהִנֵּה
אַתָּה נִצָּב לְךָ בֵּין עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת
זָקוּף וְנוֹצֵץ כְּחָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ
וְאֶת יִפְעָה מִן הֶעָנָן יוֹצֵאת
זְקוּפָה וְיָפָה כְּמוֹתוֹ
וּבְשֶׁקֶט שֶׁנּוֹצַר אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ
אֶת רַחַשׁ הַכְּמִיהָה הָאֲבוּדָה
2/12/2004
כתיבה ערפילאית - בלילה לבנבן וספוג...
|
