כמו עשן
חולף לו הזמן
עולה למעלה
מסתובב
נעלם מכאן
לפעמים גם נשאר ריח
לפעמים גם משכיח את עצמך הפיקח

כמו הזמן
חוזרת העצבות
כבר היתה
היא נמצאת
ועוד תהיה לנצחיות

הכל בגלל השאיפה הדימיונית
לשלמות הבדיונית.
אי קבלתו של הכמעט,
המעט.
תקווה היא לאנשים עצובים בלבד,
תקווה בדרך כלל לאנשים שהם לבד,
בלי אף אחד,
שמרימים את היד,
מחכים לתשובה,
מחכים לתגובה,
לעיתים אהבה, אך לרוב אכזבה.
אין טוב באמונה ובתקווה,
מלבד הצד האופטימי
שהוא בעצם תקווה ואמונה

בוץ מרוח על מיטה
בגדים מרוחים על רצפה
איש מרוח עם עט וניר מרוחים
מריחים לא מסריחים את המעריכים

כמו ההערכה
הכל יחסי ובקנה מידה.
הכל בעיני המתבונן.
כל זאת עם לשכוח -
שאתה היחיד היחידי ובלבד שרואה.
כשכולם מעיניך רואים,
אתה בוחר בגלים.
כשכולם רואים בעיניך
דמעות זולגות מתחתיך
אתה תקוע טיפש
צא מזה עיקש
ניפחת בלון
והוא עף לשמיים
עכשיו לא תוכל להגיע אליו
גם אם תנסה שנתיים

כל הטוב שיהיה כל הרע שיהיה
אין לנו בררה
אלא לקבל את השווה
כמו הזמן, כמו העשן, כמו העצבות
נולדת, אתה חי, ועוד תמות.