|
זיכרון שפתייך הרכות
לא נותן הוא לי מנוח
כי את אלה הנשיקות
לא בכוחי לשכוח
תחושת הדגדוג הנעימה
שחלחלה בי כשידך עברה
על כל צעד ושעל שעל גופי
בליטופים שנחקקו הם בעורי
וכשהבטת בעיניי
עם זוג עינייך התכולות
זאת לא אשכח עד סוף ימיי
כיצד נפלו כל החומות
וכך חזרה האפשרות לחלום
כאשר הופל לו כל סייג וכל מחסום
ולליבי חזרה תקווה
לפרפרים ואהבה |
|
|
אדם לא יכול
להיות בשני
מקומות בו
זמנית, אלא אם
הוא ציפור
חבר הפרלמנט
האירי, בויל ראש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.