הצער על "מה שלא היה" גדול יותר מכאב על מה שהיה.
כי "מה שלא היה" היה יכול להיות מדהים.
הוא יכל לפזר ניצוצות ושאר מטאפורות - הוא יכל להיות מושלם.
לא בוכים על מה שלא היה.
שומרים את הדברים הקטנים, המוחשיים.
במה שאפשר לגעת אפשר גם לרסק.
ואפשר להסתכל, לבהות בכוס פלסטיק
להתפלל שנשאר עליה משהו ממך
לקוות שאפשר לגדל את המשהו הזה.
להבין שזה לא נכון. להתעשת.
להחזיר את הכוס לארון, לסגור את הדלת,
לסגור את האור, להתרכז בנשימות.
לסלק מהראש כל מחשבה
שהיא לא תמונה אחת שלך מתרחק עם חלק ממני.
על "מה שלא היה" לא בוכים,
כי מה שלא היה אולי לא יהיה,
אבל זה בטח לא הפסד גדול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.