פרק א'
וכיצד הכל התחיל...
הכל התחיל, ביום שני אחד, כשאמא של שמוליק השובב קפצה לשכנה
והשאירה את שמוליק לבדו. שמוליק השובב החליט להכין לעצמו טוסט
עם גבינה צהובה (עד פה נשמע תמים למדי...). שמוליק האמין
באמונה שלמה שבטוסט אין אף פעם מספיק גבינה צהובה. הוא האמין
כי הלחם הוא רק המוצר הנלווה ואילו הגבינה היא המהות והעיקר.
שמוליק אף פעם לא הכין לעצמו טוסט - אמא תמיד היתה מכינה לו,
ועל כן שמח כל כך שניתנה לו האפשרות להכין טוסט בפעם הראשונה
לבד. כמו שהוא אוהב. שמוליק פתח את המקרר והוציא את הגבינה
הצהובה. חבילה אחת תספיק לבינתיים, חשב. לשמוליק לא היתה
סבלנות לחכות עד שהטוסט יהיה מוכן בטוסטר. "אני אחסוך המון זמן
אם פשוט אשים את הטוסט בתנור הארובה!". "אכן רעיון מצוין". וכך
עשה...
פיץ פיץ פץ פץ הגבינה התחילה לבעבע. שמוליק דווקא חשב שזוהי
מוסיקה מצויינת והתחיל לרקוד רומבה (הוא היה ילד מאוד מחונן).
פיץ פץ פץ - שמוליק היה שקוע במחול רומבה סוער עם שואב האבק,
ולא שם לב שבעקבות החום הגבוה הגבינה החלה לעבור שינויים
ביולוגים ופיתחה אישיות משל עצמה. היא הפכה לכדור צהוב בוער
חסר מנוחה שהחל לקפץ ימינה ושמאלה, למטה ולמעלה. בשלב מסוים חש
הכדור קלסטרופוביה, לקח תנופה וזינק החוצה מן הארובה.
כשהגיע לשמים כוחות פיזיקלים (יש הרבה כאלה במהלך הסיפור
וכיוון שאנו לא מבינים כל כך בפיזיקה, תצטרכו להסתפק לעת עתה
במונח "כוחות פיזיקלים" כאשר מה שצריך לעבור לכם בראש מסתכם ב:
וואו איזה יופי!!) משכו אותו למעלה למעלה וזרקו אותו על השמש.
השמש, שבדיוק היתה עסוקה בלסנוור מישהו שניסה לגנוב סוכריה
בקיוסק, שמחה לגלות כדור צהוב וקטן מונח בין קרניה. כיוון
שהשמש מאוד אוהבת בלונים (ולכן הם תמיד עפים לשמים), היא ניפחה
את הכדור והפכה אותו לבלון צהוב אותו הקפיצה בין קרניה. הבלון
החל לשוט לו ברחבי הגלקסיה - וכך נוצר לו הירח!
עד כאן איך נוצר הירח...

פרק ב'
ועכשיו לעכברים...
ברחוב אבן גבירול 22/5 מול הפרח החמישי משמאל נמצאת בלטה. מתחת
לבלטה יושבת בטי החיפושית הרכלנית. אף אחד לא יודע בדיוק בת
כמה היא, אך מעריכים כי היא כבר עברה את ה-300 שנה לפני מספר
שנים. בטי, כחיפושית רכלנית, אחראית על העברת מידע בעולם
העכברים. יום יום בנאמנות, היא יושבת במפקדה שלה, מחושיה
קולטים שמועות שונות ומשונות משם ומפה, ואת המעניינות היא
אוספת ושולחת אל סניף העכברים הראשי שם יושב אבנר העכבר (בזמנו
היתה שמועה כי הם חשבו לנהל רומן אך החליטו לדחות אותו כי
אנשים לא יתמודדו נפשית עם עכברים מנוקדים).
באותו יום שני בבוקר, קלטו מחושיה מידע מוזר ומשונה על שמוליק
השובב ורעיון הטוסט שלו. האח! הידד! שמחה בטי, מידע כל כך חשוב
לא העברתי לעכברים מאז המצאת גבינת הקשקבל (יש אומרים שלבטי
היה חלק חשוב ומכריע בהמצאת השם). מיד יצרה בטי קשר עם אבנר
וסיפרה לו את החדשות המרגשות. חושיו של אבנר התערפלו מהתרגשות
והמילים היחידות שנקלטו במוחו העכברי היו כדור, גבינה צהוב
וגדול. איזה חלום! איזו אופוריה! האם זה ייתכן? האם זה אפשרי?
כוכב שלם עשוי גבינה, ריק מאנשים או מכל יצור אחר, רק בשבילנו
העכברים... מיד גייס אבנר את מיטב המומחים לפתרון הבעיה - כיצד
יגיעו העכברים לירח?!
גדולי המוחות חשבו וחשבו... עסקו ימים ולילות בחישובים
ורעיונות עד שהגיעו למסקנה כי הדרך הטובה ביותר היא לבנות
חלליות קטנות שיטוסו בעזרת תערובת מיוחדת של מסטיק אורביט ללא
סוכר וחצץ (תערובת זו נתגלתה כבעלת סגולות יחודיות וכוחות כמעט
על טבעיים. ואם תשימו לב תראו שבתאריך זה עלו פלאים אחוזי
הקניה של מסטיק אורביט ללא סוכר - והרי אין בכך שום הגיון כי
מי ירצה מסטיק בלי סוכר?!).
עכברים מכל העולם הגיעו לנקודה שנקבעה בדרום בנגלדש (הם העריכו
כי שם טורים ארוכים של עכברים לא יעוררו חשד). קבוצות קבוצות
הם עלו לחלליות וטסו להם לירח.
ובכן אוכלוסיית העכברים הצטמצמה מאוד בעולם אך כיוון שזה לא
הפריע לאף אחד ואפילו להפך אף אחד גם לא חשב לחקור את העניין
יותר מדי. חוץ מזה העכברים היו מספיק חכמים בשביל לעורר פעולת
הסחה כגון המצאת הסדרה "משמר המפרץ" כדי להעביר את דעת הקהל
למקום אחר.
וכך חיו להם העברים על הירח שנים רבות באושר ושלווה, שמנמנים
ודשנים מגבינה אינסופית.
ועד כאן החלק השני - למה יש עכברים על הירח.

פרק ג'
ולחלק האחרון של הסיפור שלנו, הפילים.
הרי לא ייתכן שהחיים יתנהלו על מי מנוחות על הירח באופוריה
מושלמת גם אם מדובר בחיים על הירח... משהו חייב לשבור את
השלמות. וכך היה.
העכברים לא ניחנו במעלות רבות. בסך הכל הם היו אפורים (צבע
עגום למדי), קטנים, עם שפם ואף אחד לא אהב אותם יותר מידי. אך
היה דבר אחד שגרם לכבודם האבוד לעלות במעט... היו הצרחות
ההיסטריות שהשמיעו יצורים שונים (בעיקר ממין נקבה) בכל פעם
שנתקלו בהם. אותן צרחות ניפחו קצת את האגו של העכברים ולאותה
שנייה הם הרגישו חשובים, גדולים וחזקים לפחות כמו ארנולד
שווונצנגר בשליחות קטלנית.
הבעיה על הירח היתה,  שכיוון שהעכברים היו היצורים היחידים שם,
ואת עצמם הם לא הפחידו, הם שכחו את מהותם ותפקידם בתהליך
הגלובלי של האנושות!!! (טם טם טם!... רגע דרמתי, אנא קחו נשימה
עמוקה ותחוו אותו). הם נשארו רק אפורים, קטנים, עם שפם...
וזהו. וכך נכנסו עכברים רבים לדיכאון עמוק ולתסביך - אז מי אני
ומה אני עושה כאן בעצם???
בשלב זה גויסו גדולי הפסיכולוגים לענייני עכברות ולאחר דיונים
ממושכים החליטו שהפיתרון היעיל ביותר יהיה להביא מספר פילים
לירח. אי אפשר להביא את אוכלוסיית המין הנשי והצורח כיוון שכדי
להסיח את דעת הקהל הגברי לעובדת העלמותם של העכברים זקוקים
לאותן יצורות עצמן. ועצם היעלמותן יפגע בפעולת ההסחה (ראה פרק
קודם). אכן פרדוקס. ועל כן הפשרה שהתקבלה היא פילים שגם הם
צרחנים לא קטנים (תרתי משמע) בכל מה שנוגע לעכברים. בעיה נוספת
נוצרה כיוון שהפילים לא נכנסו לחלליות... ועל כן הוחלט להשאיל
מספר טרמפולינות מהקרקס הסמוך ולהקפיץ את הפילים לירח (שוב
הכוחות הפיזיקלים האלה...). וכך במשך מספר לילות, קיפצצו להם
הפילים קפיץ קפוץ אל הירח על טרמפולינות...
וכאן נסתיים הפרק האחרון - כיצד הגיעו הפילים לירח.