לאמא שלי
טועם מילקשייק מנגו וחושב על הטעם המתוק של החמין.

הייתה לו אמא פולנייה שדאגה לו תמיד, שהכל יהיה בריא, שלם,
והבן תקין "טפו טפו", יש לי בן, וברכת שמיים יש? יש, הקדוש
ברוך הוא, קדוש שמו"...

יום אחד הלך הבן לרופא השיניים, וזה מצא אצלו חיידק קטלני.
חחח... גיחך לעצמו -
מה יש לי, לשם שמיים? ואמא, מה הייתה אומרת?

שישה מטר באדמה זאתי,
לא מפסיקה לצעוק לי "תוריד ת'אסלה"
העיקר, אלה אשכנזים, חושבים - יודעים הכל!
אז התנסיתי, לקחתי. אחד קטן.

שבת אחת.
מה קרה? בשם שמיים,
זה השד הקטן, אצלי על הכתף מגיל חמש
מנקר לי הבן זונה, "תוריד אותי יא מאנייק,
מה אכפת, זיין קצת מהצד, בקטנה אחי, מתחת לציצית,
אבל נשבע לך -
בשטן שלי, בתוך השפם כבר מגרד, רבאק נו - כל היום תפילות
תפילות,
לא נמאס קצת?

איפה... איפה האמונה הא?
מי קבע לך את כל החרא הזה?..."

ואז, ואז פתאום הבנתי הכל.
ההארה הזאת, שהרבי דיבר עליה שה"מלוכלכים" עוברים לפני הטהרה,
באנה - השדון הזה, חתיכת מלאך. יא בנאדם - החזיר אותי לחיים.

אני מסטול,
וואלה, על כל הראש. התחלקתי.

מחלק מנות בשקל,
שיא העולם, קופץ, על חוף הים בגואה, נשבע לך אמא,
אין שריד לזקן הזה, שגרם לי להזיע בכ"כ הרבה לילות,
שכל מה שיכולתי לחשוב הוא על נורית.
או על ורטיגו, הנגן החתיך ההוא, שפעם התגנבתי,
אני ושמעון יוסף, הבן של רותי, לשמוע אותו מנגן במועדון.
שמעון הבן של.
הבן של הגננת של אספי. כן אמא, הוא גם פה איתי,
ואנחנו הולכים לקנות דירה בת"א.
לא. במרכז ת"א, איפה שכל ההומואים.
את יודעת, שהמילה הומו במחשב עושה קו אדום?
כאילו זה אסור או משהו,
כן, אני קוקסינל.
ויש לי מלא חברים,
המון.

לחלק יש איידס.
את בטח מרגישה מזוהמת שאת נוגעת עכשיו במכתב זה,
דפי המכתב נוטפים גמרא מזוהמת.
אולי זה פאשלה שלכם. חשבת על זה?
ניסיתם להחדיר לי מוסר בדרך לא מוסרית.
תסתכלי סביבך אמא.
רק אתמול התקלקלה לך הממטרה, וכשבא הטכנאי, רצה 400 שקל.
מה לעשות שאת ואבא בגרעון ענק כבר שנים, אבל הכל לשם שמיים
אמא.

אני מוכן לבוא, לעזור, לעשות משהו.
אני צמא, צמא למים, אני יודע שאת מתגעגעת. אני לא יודע ממה את
מפחדת.

אבל אני הבן שלך. אותו הדם זורם בעורקים.
זוכרת את הפעם ההיא בגן, כשהיה טורניר קליעה למטרה,
ואני נפלתי כשהחזקתי לך את החצאית. פתאום ירד המון דם,
ולא הבנתי, ואת ניסית להרגיע אותי, אמרת לי "אותו דם,
אבינועם".
ולא הבנתי: "אז אמא, את מוכנה להחזיק לי את הדם אצלך, שלא
יגמר?"...
ואת חייכת, ולא הבנת.

כנראה מאותו היום הבנתי שזה רק אימרה, ושביולוגיה (כן אמא,
ביולוגיה,
לשם שמיים, קודש האל, וטוהר, כן ביולוגיה),
יש לה תפקיד פחות חזק ממה שכולם תמיד אמרו לך.

אני חושב שהייתי רגל אחת בחוץ תמיד, אמא.
כועס.
שתדעי, שבשבילי את תמיד תהיי אמא שלי, בין אם תרצי ובין אם לא,
ועכשיו תחליטי. אפשר לעזוב. לעזוב הכל. תאמיני לי שהשקט של
גואה קונה הרבה יותר מתשמישי קדושה שתרמנו לזכרו של יצחק.
תאמיני לי אמא, שזו מוסיקה אלוהית, שלא צריך לעשן אותה בשביל
להרגיש את הקצב, וטבילה אחת במים הצלולים פה תעשה לך יותר
מטבילה במקווה.
אני הולך לישון אמא, בלי דאגות.
אני הולך לישון, ומקווה שנוכל לחלום, או אולי להתראות.
אוהב אותך על חוף היום בגואה.

בנך אבינועם.