קורה שקבוצה של אנשים נולדת לתוך ערבול של נפשות.
דרך ארוכה שלא נודעה סלילתה.
בנפשותיהם, חרדה או אי הידיעה.
מפני העולם...

אי ידיעתה, נסיעה ארוכה בלי חמה
ובידי, ריקנות.
מחשבות נאורות, חסרות נורה.
מפגשים, מנבאים, מוסרים.

והיכן, שוכנת התהילה?
בחיי לא אלך בדרך לא דרך.
ואסלול את דרכי הנודעת.
כי אני מאמין.

מאמין בעצמי, מאמין בצורך של אדם לשלוט על חייו.
אדם אינו שולט רק על הזכות לחיות או למות אלא לרבות יתר
העובדות.
אבל עובדות אין.
אלא מה שרוצים שנאמין בהם.

אנחנו בני אדם
ילדיו של מי?
קשה לומר מתי הכל התחיל.
ומי התחיל את הכל.

אבל אני יודע דבר אחד..
במשך חיי אקדיש כל דקה במחשבה.
כאשר לא אעסוק בלחיות את חיי.
כי הרי יש להם זמן ומקום.

שעה ושניות שחולפות, עד ששעון החול הקטן שלי ימוג.
בשעה שזה נכתב
תוהים רבים כמוני.
כי איני היחידה והיא אינה היחידה.
שמחפשים אותה.

אנחנו יודעים שהיא נמצאת שם.
היא מחכה לנו, כי אחרים רק חיפשו מסביב.
אבל היא שם אני בטוח בך.
אנחנו יכולים לשנות סדרים

סדרים ידועים
יוצרים דרך לא דרך.
במקום לא מקום...
עולם עגול.