אשת השמים הורודים לוחשת שמות של כוכבים
המתפזרים לה על היד ואבק זוהר מלטף אותם
היא חולמת על תינוקות חיכניים
ומגלגלת עיניים בעצב ממכר

באור הירח
שבילים חשוכים מסמנים לה
אמיתות
וחטאים נסתרים
מצטופפים
בסלעי לבה נושמת סודות מודחקים

בלילות
היא ממיינת כאבים
והעצים נושפים לה
מנגינות נחמה
שהיא שותה בצמא
ונרדמת

אני במחילות הלילה חופרת אל עומק הכאבים ולוחשת את געגועי בשקט

המצמרר את הזמן החולף
מציירת אל תוך הריק שקירותיו עגולים זיכרונות חבוקים  ברכות
מיותמת
מרסקת את הקיפאון לרסיסים חבויים בחדלונו של הזמן.

צללים חולפים על פני
אני שולפת מהם חיוך מהופנט
ולטיפה מרפרפת
חומקת
אלי