מוקדש לגילי. תמיד.

אני ראיתי פעם אדם סגול
הוא היה קצת עצוב
אבל הוא שימח אותי
וכשכאב לי הבנתי אותו
וכשלא כאב לי
הבנתי אותי
בזכותו.
הוא היה כמו מוסיקה
כמו שיר שקט שקט
ועצוב עצוב
שגורם ללב לכאוב
שצריך לנשום בגללו
כדי להתאפס
ולהבין
מה קרה עכשיו
איפה אני
מה זה.
האיש הסגול
הוא היה אמיתי
והוא היה מיוחד
והוא ראה את הכל דרך העיניים
השבורות שלו
וכמו כשמראה שבורה
והכל חלקים חלקים
ורואים הכל ממאה זוויות בו זמנית
ככה האיש הסגול שלי ראה
את העולם
שלי
שלנו.
ואני הבנתי בזכותו
שדברים הם אחרת
הבנתי שלעצים יש רגשות
אולי
ושהנפש והגוף
הם לא אחד
אולי
ושיש כאלה שהם לא מכאן
וכאלה שיש להם מטרה, שליחות, אצלינו
ולכן לא יכול לקרות להם כלום
אולי
ושיש בתוך העולם הזה
המון המון סגול
שאנשים אחרים לא רואים
והסגול הזה יפה
בעיקר כשמשווים אותו לאפור
שלנו
ובזה,
אין לי ספק.

23.8.2001