נו, אז סיפרתי...
סיפרתי לך וחיכיתי... אין לך דבר לומר לי?
אתה שונא אותי, מעריך אותי? אולי אתה לא רוצה לראות אותי יותר
בחיים? אתה חושב שזה יעבור כשאני אפגוש את הגבר הנכון?
לא חשוב לי התוכן, רק תגיב.
אני יכולה להתמודד עם הכל, חוץ מהשתיקה הנוראית הזה.
בבקשה, תאמר משהו.
אני מרגישה שאני יוצאת כל יום מחדש, וזה שובר אותי.
פעם שיצאתי בפני אחרים הם היו מחבקים אותי ואומרים "ידענו, כל
הכבוד לך על האומץ" או "וואו, את לא נראית", יש גם שאמרו
"בסדר, זה יעבור לך כשתהיי בת 18", ושעברתי גם את זה אמרו לי
"... כשתהיי בת 25"
אבל אתה - אתה פשוט לא אומר כלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.