אולי את עצובה כשהיא הולכת
אך לו יכלת לשוב להתחלה
היית שוב על כל אלה מברכת,
חוזרת אות באות, מילה מילה.

והיא, בחגיגה שלא נגמרת,
באושר לא מצוי, לא הגיוני,
כמו קרנבל נודד עכשיו עוברת
למקומות בלי את ובלי אני.

רק זכרונך, כמו בקבוק של פעם
נסחף בים רוגש, עמוק וקר.
הוא משמר ניחוח, צליל וטעם
של פז כתום, שמח ויקר.

והוא יצוף, ואת תוכלי לפתוח,
להתבשם, להיות שתויה, להיות שטויות...
או לחייך (עד דמע) ולשמוח
על שהיה, על שחדל להיות.

ויש גם פסקול תוצרת בית (ושוב תודה ל-נ. ול-ג"ט):
Cmaj7   Dm6
F Fm   C Am7
Am Dm   Am G7
C Dm   G7 C

G   D9
Dm6   Fmaj7
Am Dm  Am G7
C Dm  G7 C