|
במיטתי שכבתי ער,
כתמול שלשום אם לא יותר
וכאב חזק בוער
פעם עמוק בתוך חזי
בחשכה כוכב זורח
אט אט קרב לו כאורח
ומאיר באור קולח
את זגוגיות חלון חדרי
אז ממטתי זינקתי
חודשים שכבר לא נחתי
כמה זמן שלא הנחתי
את ראשי על הכרית
בראשי קולו חוזר
בצחוק עמוק הוא מסתחרר
לא עוזב לא משחרר
לא מפסיק לא מוותר
טרוף הוא זה!
כישוף ושחור
קללה מרה סופה ברור.
את אוזניי מייד כיסיתי
דווקה אני? מה כבר עשיתי?
כך צרחתי וניסיתי
תשובה לדלות מהצללים
לא ארפה ממך לנצח
מנשמתך אוכל עוד נתח
ואת גופך אתיש לבטח
צחק הקול שבראשי
שוב בתוכי כאב פרץ
זהו זה סופי נחרץ
את פגיוני עמוק אנעץ
בתוך ליבי אשר נמחץ
על ידי גורל אכזר
על ריצפה קרה שכבתי
כמה זמן שכבר לא נחתי
ומרחוק שכבר שמעתי
את קולות המלאכים
מה נפלא כוכב זורח
חברה קלה לי מארח
וחיוך מתוק שולח
כשאני אליו קרב.
|
|
|
אז זהו שכרגע
חזרתי משם
עיינו בי
שפצרו אותי
ומחזרו אותי
וגם זה לא עזר
מה יהיה?
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.