טסתי מרחק של אלפי זיכרונות,
נסעתי לאורך מאות מכאובים,
שטתי על גבי ליטר דמעות
והלכתי מעל עשרות שקרים.

הגעתי.
נשמתי ריח פחד מלוא ריאותיי.
חיפשתי.
אך האמת הייתה מתחת לרגליי,
קבורה מתחת אדמה ודשא
ואפילו מתחת שמיים כחולים
אשר את המילים על העבר הקשה
השתיקו למען ציוץ הציפורים.

והן עפו, הן עפות
לאי השיכחה, לעתיד לועג,
עד הסוף המר של המילים היפות.
והעולם כמנהגו נוהג.





16.11.2004