גידי שפרוט / מטוס |
כמו כל הגדולים.
לא לבד.
בכיסא מרווח במחלקת מתרסקים.
בלי שום פרצוף מוכר,
אבל בשום אופן
לא לבד.
למות בשקט כשמסביב צורחים,
לשבת נינוח כשכולם בורחים.
לדעת שאין ברירה אחרת,
רק למטה.
האדמה מושכת.
לחזור מתוך הרגל מיותר על שאיפות ונשיפות.
להיזכר בכל השאיפות,
לנשוף אותן החוצה אל השיכחה.
לגעת במוות לשבריר שניה,
קצת לפני הנגיעה הארוכה.
לאפשר למוחך
להתרוצץ בתוכך
לחתיכות קטנות
במהירות גדולה.
התרסקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|