ש. רחל / מסע |
ועל מיטה גדולה,
ספינת-מבטחים בים סוער, פתוח
סבתי ואני - חולה.
ידה
מכסה את מצחי החיוור,
מלטפת, קולה לא נשמע,
מוחקת את כל הכאב הבוער
שדבק בנשמה
ולא הספיק לצעוק,
ועל השידה
החומה-אדמדמה,
התה מחייך אליי
חם ומתוק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|