ויש רגעים שאני פשוט מתגעגת אליך.
הם באים בפתאומיות בלי אזהרה. זה קורה בעיקר כשאני מלטפת
לאחותי את השיער או כשאני שוכבת על שני מושבים באוטובוס.
וזה רק רגע. רגע שעובר וחולף ואז אני ממשיכה בחיים הרגילים שלי
כאילו כלום לא קרה.
כאילו לפני שניה לא קלטתי כמה אתה חסר לי.
אה כן, איזה באסה שהוא בחו"ל, שיו וואו איך אני מתגעגעת. רוב
הפעמים אני פשוט אומרת את זה, מבלי שאני אבין את זה. רפלקס
מותנה לשיחה בקשר אליך , יו איך אני מתגעגעת.
הרגעים האמיתים שאני באמת מתגעגעת, מת-ג-ע-ג-עת, הם רגעים
קצרים והם עוברים מהר.
ואתה יודע שעוד לא חלמתי עליך? אולי רק פעם אחת וחלום קצר כזה.
כשהיית פה, לא עברו שבועיים בלי איזה חלומון עליך , איזו
פנטזיה מודחקת.
דבר אחד לא השתנה, רועי. הקנאה. הקנאה שלי בבנות שלך, בנשיקות
שלך. היא לא פחתה, לא הופסקה. והיא עדיין מלווה אותי , שלא כמו
הגעגועים אליך , שלא כמו הכמיהה אליך, יום- יום, דקה- דקה.
כי אולי אני מרגילה את עצמי לחיות בלעדיך. אולי אני כבר מבינה
ששום דבר ממה שקיויתי לגביך יקרה , אבל אני לעולם, לעולם לא
אפסיק לקנא.