לי נמאס מהכל,
קנאה זה דבר כל-כך לא נחוץ.
וכל הרגשות האחרים האלה, בשביל מה אנחנו צריכים את זה?
מי צריך חיים מלאים?
מי מכתיב לנו איזה חיים הם מלאים ואיזה חיים הם לא?
מי אמר שהתכלית של חיינו היא לחיות חיים מלאים, ושאותם אנו
באופן עיקבי ושיטתי צריכים למלא?

לראות דברים, לחוות דברים...?
זה מה שממלא את חיינו?
לבכות...?
להתאהב...?
לקנא!
לצרוח!!!

ובשביל מה?
בשביל להגיד שאנחנו חיינו, צרחנו, כאבנו, התאהבנו, קינאנו וכל
שאר הרגשות הבלתי נחוצים, הלוחצים האלה.
בשביל להגיד שהנשמה שלנו מצולקת... חיים מלאים?
רק כדי להגיד שיש לנו חיים מלאים???

אז בבקשה, אני רוצה למות...
אני מלא...