השמש האירה להם פנים,
היא זרחה במיוחד עבורם.

הם שכבו זה מול זו,
חבוקים, על הדשא הרך והחם.
הרגישו שהם מבורכים,
החיים חייכו אליהם.
ההצלחה האירה להם פנים.

העוברים והשבים העיפו לעברם מבט,
חלקם חייכו, חלקם סתם חלפו ביעף.

הם היו מאוהבים,
הדבר ניכר חזק, בשפת גופם.
רוח קלילה ליטפה אותם.
היקום כמו עצר את נשימתו,
כשהם עברו בתוכו.

הם עמדו להינשא,
האירוע הגורלי, התקדם בצעדי ענק.
נותרו להם עוד שלושה ימים,
ואז, הם יהיו צמד לכל החיים.

כך הם חשבו, כך הם קיוו.

ביום המיוחל הם לא נפגשו.
התכוננו כל אחד בביתו,
כל אחד בדרכו, שלו.

הגיעה השעה, הם יצאו לדרכם,
למפגש שיישא אותם,
ויעבירם לעתידם המשותף.

האורחים חיכו להם שם.
הרכבים נכנסו למתחם,
דלתות נפתחו עבורם.
הם צעדו מחויכים,
עוד מעט וזה נגמר.

נעמדו זה לצד זו,
מחכים לומר אחד לשניה,
את שבועתם.

הנפץ שנשמע,
הרעיד את החגיגה.
האדמה נפערה,
את שניהם היא לקחה,
מאוחדים בברית הנישואים,
לכל שארית "החיים",
הם נבלעו בתוכה.