השאלה,
"למה?"
היא כבר לא בוערת בתוכי יותר.
הצורך הזה, להבין,
הוא כבר לא נמצא.
רק תחושת ההשלמה,
והכאב,
רק הם נשארו כדי לקדש את זיכרך,
כדי לפאר את דמותך, שהייתה נפלאה ומעוררת השראה,
גם בזמן חייה וגם במותה.
ונשמתך הקדושה,
שתנוח על משכבה, בשלווה,
כי כאן, אני אדאג לשמר את זיכרונך,
הקדוש, המפואר.
לאחר שהעצבות גם היא תינטל ממני,
רק הוא יזכיר לי כי החיים נמשכים תמיד איתך.
אתה איתנו,
ולעולם לא תאבד.