כמה השגתי ומה?
כמה אהבתי ולמה?
כמה נתתי ואיך?

אוי כמה לא בכיתי כשהחיים חלפו מול עיני כמו רכבת ולא השתתפתי
בדהירה.
ואף אחד לא סלח לי ולכן גם אני לא
ואף אחד לא אמר לי, אז נשארתי תקוע ברציף לא נכון
במקום לא נוח, בשמש, בכפור.

אבל אני עדיין חי, וסופר רכבות, בעיקר של אחרים
ואת שלי לפעמים, בדמיון.
מלווה אותם לאורך המסע
מכיר את ההתחלה, יודע את הסוף.
חווה את את התחושות שלהם בעיניים עצומות.

יום אחד יהיו לי רגליים כדי להגיע לרציף הנכון.
רק שהרכבת תגיע, אני הראשון.