"תשב" אמרתי לו.
"אני מנסה כאן לנהל תרגיל מחשבתי בו אנסה להבין אותך."
"אני לא מבין."
"זה צפוי. בוא נתחיל."
"אני לא מבין."
"כשאני שואל את עצמי מה עומד מאחורי חוסר ההבנה שלך אני נתקל
בחומה בצורה.החדר אטום.אין שום סיבה פיזית נראית לעין שלא
תבין."
"אני לא מבין."
"אני מזדהה וכואב בשבילך.עכשיו תנסה לענות לי האם מתישהו הרגשת
שמשהו נשבר אצלך, נגמר, הפסיק לקרות ? "
"אני לא מבין."
"גם אם קרה תהליך שכזה או אירוע נקודתי לחילופין אין שום סיכוי
שתבין אותו עכשיו, כשאתה לא מבין כלום. מה אתה כן מבין ? "
"אני לא מבין. "
"את השאלה ? את התשובה ? את הסיבה או את המסובב ? חוסר הבנה
אינו יכול להיות כוללני אלא נגרר. אני לא מבין בגלל שיש כשל
כלשהו שגורר את חוסר ההבנה  ועוטף איתו את השרשרת בדוק של
ערפל, כמו שמיכה שעוטפת תינוק.שלא מבין.
סטטיסטית אין סיכוי שלא תבין את כל החלקים בשרשרת כל אחד מהם
בפני עצמו.זה גובל בטירוף . "
"אני לא מבין."
"אתה יודע ? אתה קולט ? אתה מצליח לבצע פעילות מחשבתית ומנטלית
אחרת חוץ מלהבין ? "
"אני לא מבין."
"אתה מה ? לפעמים אני שואל את עצמי אם אולי האשמה היא בעצם בי.
אולי חוסר היכולת שלי לפשט את השאלות והתשובות היינו שורש
הבעיה או אולי אפילו הכותרת שלה.האם יכול להיות שאני בעל מרכז
כוח חיצוני ובעצם בורח מבעיה אישית ופרטית שלי ? "
"אני לא מבין. "
"את הטכניקה או את התוכן ? "
"מה ? "
"מה אתה לא מבין ? "
"למה ? "
"כי זה מעניין אותי. "
"אני לא מבין. "
"את מה ? "
"את העניין שלך בחוסר הבנה. זה לא מובן. "
"למה ? "
"לא יודע. "