במבט לאחור אני לא חושב שיש משהו שהייתי רוצה לשנות...
אז למה בעצם אני לא מרוצה משום החלטה שעשיתי?
אולי זה בגלל שבחרתי באפשרויות שטובות ביותר, אבל אז כנראה לא
היו לי אפשרויות טובות במיוחד...
זה מצחיק אותי לחשוב שבעצם אין לי זכות להיות מדוכא, לאף אחד
מאתנו אין, כי הבחירות שהובילו לדיכאון הן שלנו ורק שלנו,
אבל אנחנו בני-אדם וכמו לשאר הרגשות שלנו גם לדיכאון יש
מטרה...
זוהי בעצם דרך התמודדות עם הבחירות שלנו, למעשה זה עושה את
החיים שלנו יותר מעניינים, אנחנו מתחילים לחשוב על כל מה
שהחמצנו והפתיחות הזאת לקיומן של אפשרויות אחרות זה מה שבעצם
גם עוזר לנו לצאת מהדיכאון.