הם היו החכמים, היפים, המוצלחים, האולטימטיביים.
הוא או היא היו אחד הדברים החשובים בחייכם, באיזשהו שלב יצאו
מהם ובכל זאת, גם נשארו.
הם הותירו אחריהם וטו ברור אחד - אסור לדבר עליהם.

למי שטרם הבין, קבלו אותם במלוא הדרם - האקסים המיתולוגיים.

בדיוק כפי שהמיתולוגיה היוונית לא הורגת את הגיבורים שלה, כך
גם אנחנו לא נפטרים מהאקסים שלנו. להפך - אנחנו מעלים אותם
לעמדת אלילים בלתי מנוצחים, גיבורי-על של ממש.
בני האלמוות האלו יושבים בכורסאות מרווחות עמוק בתוך קרבינו,
מרוחים חיוך מסופק, בידיהם סיגריות בוערות אותן הם מאיימים
לכבות על כל מי שמנסה להתקרב, כאילו אומרים: "סליחה! עצרו! אני
עוד כאן... מהכורסה הנוחה הזו אני לא זז!", שרים כמו אביתר
בנאי לאפרת בנצור: "אמן תישארי לבד לנצח, מה זה נקרא לא לרצות
להיות איתי".

יש הטוענים שאקס מיתולוגי הוא האחרון בסדר הכרונולוגי של חייך.
אני טוענת שאקס מיתולוגי אמיתי מסוגל לבצע שפגט ראוותני על פני
גבולות, זמנים ואנשים. הוא כמו המונה ליזה הפרטית שלנו, שלא
יקום כליאונרדו דה וינצ'י לצייר כמוה.

איך שלא מסתכלים על זה, כל אקס מיתולוגי עובר שלושה גילגולים:


1. הפרידה: עלייתו של מיתוס
אומרים שקסמה של אהבה אמיתית הוא בחוסר הידיעה שהיא עלולה
להסתיים אי פעם. דה מורליס אמר שהאהבה היא נצחית כל עוד היא
נמשכת. כך גם אקס מיתולוגי - הוא בדיוק האחד שאיתו חשבת שתישאר
לנצח. האהבה, כמוה הפרידה, הופכת לרעידת האדמה הפרטית שלנו.
אתם מוצאים עצמכם עדיין מאוהבים ב"הוא" שאיננו. מצוידים תמידית
ב"אל-תוש", דוחים כל מיני "מטרידנים" פוטנציאליים (רק משום
שאין להם ריסים צפופים וארוכים או חיוך צחור שיניים בדיוק כמו
שלו) ומקבלים תחושה תמידית של שמן, שכלום לא מתערבב בו.

2. העצירות: (תהליך עיכול הכולל פעולת מעיים קשה שלא מאפשרת
יציאה)
חבר טוב, פרוד בתהליך מתקדם, אמר לי פעם שאיכשהו, כל הפרידות
נעשות בסמוך לאירועים זוגיים: שלושת הרגלים של האהבה (ט"ו באב,
ולנטיין וסילבסטר), יומולדת שלי/שלו/של אמא שלו, חתונות של
חברים שלא נפרדו (ומצאו דווקא עכשיו את הזמן לנופף בדביקות
אהבתם) ועוד. אל מול המצבים האלה, נשאל את עצמנו - האם נקרא
לאקס לחגוג את המועדים הללו בהדרן נוסטלגי או שנתמרמר לנו בבית
בשקט עד שיעבור זעמם? האם לקנות לו מתנה ליום ההולדת "זה יותר
מדי" או שטלפון לא מחייב יספיק? ומה עושים עם צד ג' הנפגע,
ה"משפחה של", שהפכו להיות בני הזוג המשניים שלך? האם להתקשר
לאמא שלו/שלה להגיד חג שמח?

3. החיים שאחרי: החלום והאמת
תתפלאו, אבל אפילו בועז שרעבי הבריק ואמר שהיום כבר לא מתים
מאהבה.
מתים או לא, את מקומה של אהבה גדולה יכולה להחליף רק אהבה
גדולה אחרת.
כבר המשכתם הלאה, פגשתם בן זוג פוטנציאלי חדש, המיתולוגי
בפרפורי חיים אחרונים, ואתם מצויים בפאזת התלבטויות קלאסית
בסיגנון סיינפלד: "האם לספר לאדם החדש בחייכם על "ההם שהיו",
או להשאיר אותם בבוידעם?
בפועל, כל הניסיונות לנעול את האקסים מאחורי סורג ובריח עולים
בתוהו. איכשהו, זה חלק בלתי נפרד ממה שנהייתם. צריך פשוט להקיא
את הסיפור על המזדמן החדש, וזהו.

יש שיאמרו שאין דבר כזה אקס מיתולוגי כמו שאין סוס מהלך על
שניים. בסופו של גילגול נותרות שתי אפשרויות - או שאתם מבינים
שהמיתולוגיה חיה ונושמת, זוהי אהבת אמת שיכולה להתממש, ואתם
מאפשרים לגיבורים לחזור לעולם הזה לסיבוב אגדי נוסף, או שאתם
מחליטים סופית לפוצץ את ההילה שיצרתם סביבם, ולשחרר אותם
לחופשי לנצח, טרם יהפכו מאקסים מיתולוגיים לאקס-FILES, שאפילו
מולדר וסקאלי לא היו מצליחים לפתור.