אני יודעת שהזמן שבין לבין
שבא מתוך תוכי
והמרחק שיש בינינו
מרחק שאני מסוגלת לעבור
שעובר וחוזר שעובר וחוזר
מתחזק ומתחזק

אני מאמינה שזה הגן עדן בשבילי ולא של אף אחד
ואגן עליו כל עוד אוכל לנשום
כי זה מה שבחרתי בשקט
ותנסה להבין

כמו שהילד השקט שמחכה מתי יוכל לפרוץ
כמו כל הדברים שמצפים ממנו
אבל אימא את לא רואה שיש לו עוד דרך ארוכה?

אני מרגישה שזה נכון בשבילי
אך בשבילך זה לא
אני מאמינה שזה הגן עדן שלי
ואני מאמינה בו
כל עוד אגן עליו ואוכל לחיות תחתיו
האם בשתיקה תוכל להבין?