לפעמים אני מרגיש שאנחנו נשואים ואני מאחר לעבודה או רוצה ללכת
לישון ואני צריך להגיד שאני לא יכול לקחת את הילד מחר לגן או
שאין בייבי-סיטר ואני צריך שהיא תחליף אותי או שתחבוש אותי
והיא מדברת בפלא-פון עם החברות שלה או עם איזה מישהו ונמאס לה
ממני או שהיא חרשת באוזן אחת והמשחק הזה עולה לי על העצבים או
מדליק אותי או משהו כזה. אני חושב שאיפה שהוא בחלקים המתים של
המח שלי במקומות שחוסר שליטה הוא תכונה וחושך זה משהו שאפשר
לתאר החלטתי שעדיף לי להשאר עם האפשרות שיכול להיות שהיא
מעונינת מאשר להבין שהדבר היחיד שהיא רוצה ממני זה לדעת איך
קוראים לי או אולי שאני אסדר לה איזה ג'וב שהיא לא צריכה להגיע
לעבודה ואם כבר לעשות משהו אז לשלוח גלויה לאנשהו איזה פעם
בשבוע או לראיין שחקני פורנו בח"ול. האמת היא שאני לא יודע כמה
נשים חוץ מלסביות יש שלא יימרחו לי על הצורה בשביל להשיג ג'וב
כזה לא שגברים יותר טובים, אם המצב היה הפוך והעבודה הייתה
לראיין שחקניות פורנו אני בטוח שהיו איזה כמה הומו-פובים שהיו
שואלים אם אני רוצה לדפוק אותם רק שאני אתן להם את העבודה או
שאיזה מפיונר היה שולח לי כמה חברים שלו שיסבירו לי שהבן שלו
קיבל את העבודה הזאת אז יותר מה לחפש חוץ מצרות או כל מיני
דברים שאני צריך שלא קשורים לעבודה הזאת אין לי. בגלל זה אין
לי פלא-פון כי אני יודע שאני אוציא עליו את כל העצבים שלי
ואגרר לגזענות קשה. היום אני לא רחוק מלהקים תנועה
אנטי-סלולרית, לא כאילו משהו עם משרדים ואתר באינטרנט וכאלה,
אולי משהו עם היד והאצבעות או עם שתי הידיים. ריקוד
אנטי-סלולרי יכול להספיק. איזה המנון קצר כזה אבל מרגש.