פעם חלמתי שאני בוס והיא המזכירה שלי ואני דלוק עליה ואני
כאילו לא רוצה להגיד לה שאני מת שהיא תמצוץ לי, ואז איזה פעם
היא נכנסת לי למשרד, זה הכל קורה בקפיצות זמן כאלה.- אז היא
נכנסת ומתקרבת אלי עד שהיא מגיעה לכסא שלי, ומתכופפת ונכנסת
מתחת לשולחן, ומתחילה לנשק לי את הביצים ולפתוח את החגורה, ואז
מגיע איזה מישהו להתראין, או איזה פגישה עיסקית רצינית כזאת,
ונכנסת איזה אחת קופצנית כזאת עם תלתלים בהירים, ובדיוק איך
שאני קולט את השם שלה ביומן, המזכירה הטובה מאד שלי, בולעת את
כולו במכה,
ואני מכווץ את העיניים ונושם מן לאט מתגבר כזה מהאף, ומרים את
הראש אחורה, עד לנקודת השיא. זאת תחושה מענינת, הקטע הזה שמכאן
הכל יכול לקרות. אני יכול לדפוק עליה צרחה, כאילו: "תעופי
החוצה מטומטמת!", או שאני יכול לעשות כזה "צ'" לא מרוצה,
ולהזיז את הראש בZ - לאט למטה ולהגיד: "מה זה זה?
מה את בסדר? מה את חושבת שזה? תירס!?", או, אני יכול פתאום
לפתוח את העיניים ולדבר רגיל "שלום שלומית מה שלומך? רוצה
לשתות? אני מקווה שאת יודעת להכין קפה. אאךך! איך שהמזכירה
שלי עושה קפה את לא מתארת לעצמך היאא. היאא. גם יודעת לעשות
עוד הרבה דברים חוץ מקפה. הרבה דברים אוךךך, כמו למשל
היא... מאד מסודרת מאד נקייה, אה... יעילה! מאד יעילה, מענינת

היא, היא! טוב רגע!! תני לחשוב! אה..היא מקבלת העלאה. פווו!
כסף יכול להוציא אותך מצרות, שעושה חשק להיכנס אליהן.
אתה יודע שובלי, מה אני חושב? זה מה שהכי אהבתי להגיד לשובלי.