בראשית ברא אלוהים
אדמה, שמיים, אור
וחור שחור, בלב האומה שעיוורת
למתרחש למה שקורה מסביבה.

והארץ הייתה שדה של לוחמים
שהפציצו אותה מכול הכיוונים
מצפון לבנון
ממזרח מחבלים
שהופכים אותנו יהודים למלאכים.
חיילים חיילות, בנים ובנות
זה לא משנה העיקר בבית קברות.

וחושך על פני המתאבלים
שבוכים ונופלים על הפנים,
צועקים וזועקים
על המהות המחורבנת של החיים.

ורוח ה' משקיפה על פני הכול
שופטת ונדהמת מהחורבן הגדול.
נטרפת השנאה בלב הכול
לרצוח הם צועקים אך
הלוחות משיבים בקול גדול:
לא ישפך עוד דם במדינה די, מספיק למלחמה.
לא ניתן עוד לשנאה לאכול את שרידי האהבה.

פיזמון:
הגוף במצב מנוחה
עיניים פקוחות לרווחה
בוהים המתים על ענין השלום
ומזילים דמעה.
ויאמר ה' כי לא נורא.
ויהי ערב, ויהי בוקר
והמדינה שוב בתרדמה.