קר לי.
כל כך קר לי
קר לי בעצמות אפילו.
איך אתה אומר? בחורות תמיד קר להן? וואלה צודק... אני מוכיחה
את התאוריה שלך.
לך חם. תמיד הגוף שלך חם. בעיקר בלילה כשאנחנו ישנים ואתה
עירום לגמרי...
איך אני אוהבת להתכרבל איתך בין כל השמיכות, מתחברים ונהיים
ישות אחת. (ואז לא קר לי.. בעצם כן אבל פחות).
אבל כרגע אתה לא לידי, אז קר לי. כל כך קר לי.

אני לא רוצה ללכת ממך. אתה יודע את זה טוב מאוד.
לא רוצה ללכת מהבית, לא רוצה לא לראות אותך, לא רוצה להיות
רחוקה ממך, ממה שאני מכירה, ממה שאני אוהבת או אפילו שונאת אבל
יודעת מה זה...
לא רוצה להתרחק אבל אני חייבת... והמצב לא מאפשר את זה שנוכל
להמשיך ל... לא מאפשר.

אנחנו שוכבים במיטה, מעמידים פנים שאנחנו באמת מתעניינים בסרט
שמרצד על המרקע וכל אחד מאיתנו נכנס לעולם משל עצמו.
אני כרגיל מתחילה לחשוב מה יהיה עוד מעט, כשאני אלך...
אתה חושב על אלוהים יודע מה, אבל בטוח לא על הסרט שאתה בוהה
בו.

איך הייתי רוצה להכיר אותך כמו שאני מכירה אותו.
או כמו שהיא מכירה אותך.
איך הייתי רוצה שתהיה שלי כמו שהוא שלי.
או כמו שאתה שלה.

זוכר מה אמרתי לך אתמול בלילה? אחרי ששכבנו והיה מדהים
(כרגיל).
הלוואי והייתי יכולה לא לחשוב.
5 דקות זה כל מה שאני רוצה.
5 דקות שהמוח שלי יהיה ריק מכל מחשבה הכי קטנה.
בלי לחשוב מה יהיה מחר, בעוד דקה ובעוד שנה...
בלי לחשוב על משהו וממנו להיזכר בעוד משהו ועוד אחד ועוד שניים
ועוד ארבע ועוד שבע ועוד ועוד ועוד....
לא רוצה לחשוב.
זה לא עושה לי טוב החוסר יכולת הזו שלי.
חוסר יכולת לנקות את הראש.

והנה אני מחבקת אותך וככה זה הכי קרוב ללא לחשוב.
כי טוב לי כשאנחנו מתחבקים. פחות קר לי ככה, זוכר?
אבל עדיין... הן קופצות לי לראש כל המחשבות האלה... אח! איזה
עצבים...

אם הייתי יכולה הייתי מתחלפת איתך.
לוקחת את השלווה שלך, את הרוגע ואפילו את האדישות הזאת שכל כך
מרתיחה אותי לפעמים.

אני כל כך מבולבלת.