שפתי אישה בשרניות אדמדמות ישמחו לבב אנוש
יפתחו הן לחיוך רחב,
למחזה מרהיב של שיניים צחורות מושלמות
חולני הוא יצר האדם בעת פגיעת אגרוף הברזל
השיניים לא עוד מושלמות, הדם ניגר מעל שפתיים אדומות...

(רק עד כאן מולחן)

כאב זועק מתוך פנים מוכים מאהבה,
ואיתו נשתלים זרעי האכזבה,
ושאלה ותהייה, ובעיקר המון פליאה,
כיצד המאהב המצופה סטר לאהובה
מבעד דם שפתיים, מבעד אש עיניים, בוער בה כאבה.
ובנופלה, חולף בראש, כסומא, ניצוץ האהבה.
עוד בה בוערת, בלהבה חיוורת,
אותה אש תעתועים עיוורת. עיוורת!