אני מלקטת טוהר ותום
פרח אחר פרח
בתוך עולם עקום
אני פוסעת פנימה
אל תוך חלומותיי
קרני אור מקיפות סביבי
כמו באגדות
אך במרחק בו לא רואים
מצויות גם החומות

אני הולכת מסביב לאגם הגדול
כדי שאולי אמנע מלראות
איך דמותי אט הפכה
מנסיכה עדינה
לסתם עוד קרן אור שנשברה
והרסיסים עוד פוצעים
חותכים בתוכי
נצנוצים של חום
באגם קפוא
וכדור אש טובע מאחור

שרוכי הערבה עוד כרוכים סביבי
מקיפים אותי בבכיים
אצטרובלים קמלים תחתיי
גזעים נקלפים לאיטם
אני שבה לאמא אדמה.