[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלעד זעירי
/
המאהב המושלם

היא אמרה שהיא אוהבת לדבר איתי, שאני לא כמו האחרים - אני יודע
להקשיב. חייכתי, כנהוג בקבלת מחמאה. אז המשיכה - אבל, היא
אמרה, כשאתה כן מדבר, אתה מוציא כל כך הרבה שטויות שכבר קשה לי
איתך. והיא הדביקה לי את הפה.
היא לקחה נייר דבק, מהסוג החזק במיוחד, זה שקשה להוריד והדביקה
לי את הפה. הרגשתי את מגע הדבק על שפתי ושתקתי - מה עוד הייתי
יכול לעשות? עכשיו, היא אמרה, זה טוב יותר - ככה אני אוהבת
אותך.
הסתובבתי כך מספר שבועות, עם נייר הדבק על פני. בכל אותו זמן
לא הוצאתי הגה מהפה - גם אילו רציתי, לא הייתי מסוגל לכך -
הדבק על שפתי לא אפשר לי לומר דבר, רק לנשום - וגם זה בקושי.
אבל קיבלתי את זה - לכל דבר יש מחיר, במיוחד לאהבה. אם זה
המחיר שנגזר עלי אעמוד בכך, לא אתן לדבר להפריד בינינו. אז היא
העירה לי על המבטים - אתה כל הזמן מביט על אחרות, היא אמרה,
אני שמה לב. היא אמרה שזה פוגע, שאני איתה ושולח מבטים לאחרות,
זה פוגע שאני חושב על אחרות ולא עליה. ניסיתי להסביר לה - אלו
מבטים ותו לא, אני אוהב אותה והיא הדבר היחיד עליו אני חושב.
אבל קשה להסביר דברים כאלה, במיוחד כשיש נייר דבק דבוק חזק
לשפתיים. אז היא הוציאה את נייר הדבק והדביקה לי את העיניים.
היה קצת קשה להתרגל לחושך, בתחילה, אבל זה סוג הדברים שמתרגלים
אליהם עם הזמן - תוך כמה ימים הרגשתי כאילו החושך תמיד היה שם,
מול עיניי. התרגלתי להסתובב ברחוב, בעבודה, אצל חברים, מבלי
לראות דבר. הכל בשבילה, אמרתי לעצמי, הכל בשביל האהבה.
עבר חודש, היינו ביחד, שמחנו, והיא טענה שאני שולח ידיים.
ניסיתי להכחיש, להסביר שזה הכל בדמיונה ושלעולם, אבל לעולם, לא
העזתי אפילו לחשוב על אחרת. אבל זה היה חסר תועלת.
בעודה כורכת את נייר הדבק החזק סביב זרועותיי, חשבתי עליה
רבות, על האהבה... נאנחתי.
כיום אני אצלה בארון, הרגליים קשורות היטב בכדי שלא אברח ונייר
דבק מכסה לי את האף. כשהיא רוצה, והיא במצב רוח טוב, היא פותחת
את הארון ומוציאה אותי החוצה. המאהב המושלם היא קוראת לי.
אנחנו מתקשרים, מזדיינים, אבל בעיקר היא מדברת. אז היא מחזירה
אותי למקומי בארון וסוגרת את הדלתות. כשאני בפנים שם, אני חושב
עליה, על האהבה והאם הכל משתלם בסופו של דבר - אני מעולם לא
מגיע למסקנה נחרצת.
היום שמעתי קולות, מחוץ לארון, הרחתי את הבושם שלה, מחלחל אל
נחירי מבעד לדבק על האף. שמעתי אותה מדברת, שואלת שאלות. שמעתי
מישהו אחר עונה. אז שמעתי חיבוקים ונשיקות ואת קפיצי המיטה
חורקים בחזקה.
המאהב המושלם, היא קראה לי. המאהב המושלם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הו ג'ק, אני
רואה את ספינת
החילוץ באופק!

-תבלמי, רוז, את
מפריעה לי לטבוע
ולקבל אוסקר.



דו שיח על שברי
הטיטאניק


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/8/01 10:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד זעירי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה