כשהוא אמר לה שהוא הולך,
היא ידעה שהוא לא יחזור,
למרות שהוא אמר.
היא הרגישה בעצמותיה,
וראתה בעיניה,
שסופו יהי מר.

כשהוא נפרד ממנה בנשיקה ודמעה על לחיו,
היא ידעה שהוא לא יחזור,
למרות שהוא אמר.
היא הרגישה באבריה,
וידעה במחשבותיה,
שסופו יהיה מר.

הוא הפנה את גבו,
ותיקו על שכמו,
ולפני שעלה פנה ואמר:
"אל תבכי ילדה,
אל תבכי.
עוד נשוב ונפגש מחר."

אך היא ידעה שזה הסוף,
שכך הכל נגמר,
שהם לא ישובו להתראות,
למרות שהוא אמר.
שהמחר לא יבוא
ולא תזכה היא בשובו,
כי סופו יהיה מר.

הוא עלה לאוטובוס
והדלת נסגרה,
ומבטה ליווה אותו
בדרכו האחרונה.

היא ידעה שהוא לא יחזור,
למרות שהוא אמר.
היא הרגישה בלבה,
ושמעה באוזניה,
שסופו יהיה מר.

ושם היא עוד יושבת,
ותוגה על פניה,
וחושבת היא עליו,
וחולמת על משוש חייה.

היא עוד יושבת בתחנה ומחכה
בחום ובקור,
בחושך ובאור,
בשמלה שחורה ושער צחור.

היא עוד יושבת בתחנה ומחכה
לאהובה, שלא יחזור,
למרות שהוא אמר.
ובבכי היא כורעת,
ולבטח היא יודעת,
שסופו היה מר.