"אל תשכחי לנעול את הדלת!" היא קוראת לנעמה שכרגע נכנסה לחדר
"לא בא לי שמישהו ייכנס באמצע הלילה ויראה אותי עם כל הציצים
בחוץ", "אני לא מבינה למה את חייבת לישון ככה "ענתה לה נעמה
בהתרסה מתפנקת כשהתקרבה למיטה. "לא עדיף לך לזרוק על עצמך איזו
גופיה או משהו ולישון בשקט?", "לא יודעת, נוח לי ככה יותר"
אומרת כנרת וממלמלת איזה משהו על תחושות ושיחרור מתוך חצי
שינה.

הן כבר גרות ככה בקיבוץ כמה שבועות באותה אשקובית קטנה חסרת כל
אופי צבאי (וזה כולל את בקבוק הוודקה והשישיית גולדסטאר
שבמקרר) וכמעט כל ערב אותו דיאלוג, סוג של שיגרה, להכניס
יציבות לחיים.
אבל חוץ מזה רגוע...
כשנעמה מביאה את החבר כנרת מפנה לה ת'מקום ואם נעמה שומעת ביום
שישי אחרי הפאב שיש פעילות בחדר גם היא מוצאת לה פינה אחרת -
אידיליה.

"אל תשכחי לנעול את הדלת!" כל החברה בגרעין כבר מכירים את
הרוטינה גם. כמו שעון דובר, "כנרת ונעמה הלכו לישון". הם כבר
יודעים שגם אם הדלת לא הייתה נעולה אין למה להכנס, השתיים הלכו
לישון או שהן שקועות להן בשיחת נפש עמוקה שכזו של לפני השינה.
כל כך שיגרתי עד שכשנעמה היתה נוסעת הביתה לסופ"ש וכנרת היתה
נשארת לישון לבד היא הייתה אומרת לעצמה בקול חלש "אל תשכחי
לנעול את הדלת" לפעמים אפילו עוצרת כדי לחכות לתגובה (שמן
הסתם לא תבוא) ואז נועלת והולכת לישון.

כל ערב היא לא שוכחת וגם ככה אף אחד לא נכנס כשהדלת סגורה
והאור כבוי.
כל ערב, חוץ מערב אחד....

שיכורה במיוחד היא נכנסה לאשקובית חלצה נעליים, הורידה בגדים -
נשארה בתחתוניה ונשכבה במיטה מתפנקת ומתפרשת על כולה, נרדמה.
כל ערב היא נועלת והפעם שכחה.
ודוקא הפעם בערך שתי דקות אחרי שנרדמה נפתחה לה הדלת ברחש קל
שבקלים ובכניסה עמד הוא. נכנס בשקט כמתגנב ולפתע קפא מול
המיטה, הוא בא לקחת קסטת וידאו או משהו כזה, בכלל לא ידע שהיא
שם וכעת לא יכל להתיק את מבטו ממנה. רק עמד והתבונן כמהופנט.
כנרת חייכה לה מתוך שינה...






[הסיפור הזה נכתב כחלק מהציפייה הארוכה הזאת לפרק משימה שייבוא
כבר!!!!  נעמה היא בת גרעין שתגור איתי בחדר אגב... ולמקרה
שמישהו תוהה (כי כבר שאלו אותי יותר מידי פעמים) לא, אין לי
מושג מי הבחור שנכנס, לא תכננתי אותו, הוא פשוט נכנס לי לסיפור
תוך כדי כתיבה (בחור מפתיע...), אבל מי יודע../:)]