איך אני זוכרת בכתה ז' כשהגעתי לכתה, ישר התחברת איתי והיית
נחמדה.
איך אני זוכרת איך פתאום נהיינו חברות הכי הכי טובות וישבנו
ביחד והיה כל כך כיף!!!
איך אני זוכרת כמה התווכחנו על זה שאמרתי לך שאת תופסת שלושת
רבעי מהשולחן ושאין לי איך לכתוב ואת אמרת שזה לא נכון
והתעצבנת!
לא היו עוד חברות כמונו... אז, כשהיינו חברות...
איך אני זוכרת את כל הריבים שהיו ונגמרו כל כך מהר כי פשוט לא
יכולנו לא לדבר אחת עם השנייה יותר... כי היינו חסרות אחת
לשנייה יותר מדי
איך אני זוכרת את ההופעה של המורדים...
איך אני זוכרת את המקרה עם טל...
איך אני זוכרת את כל ה-3 שנים המדהימות האלה שעברנו ביחד
בחטיבה והיו מלאות בכל כך הרבה זיכרונות...
איך אני זוכרת בחופש הגדול בין החטיבה לתיכון שקבענו לשבת ביחד
כמו בכל ה-3 שנים בחטיבה ...
איך אני זוכרת כמה התרחקנו באותה תקופה אבל עדיין עשינו הכל
כדיי לשמור על קשר.
איך אני זוכרת כמה אכזבת אותי כשעברת תיכון ואני גיליתי את זה
רק באותו בוקר
אבל הכי אני זוכרת שלא באת ליום הולדת שלי... איך נתת לי
להרגיש כל כך חסרת ערך בעינייך... איך נתת לי להרגיש שכל מה
שעברנו ביחד, פשוט לא שווה כלום, כאילו שכל זה לא קרה... איך
נתת לי להרגיש כל כך רע! איך הוכחת לי שבאמת לא אכפת לך! איך
אחר כך כשצלצלתי לשאול למה לא באת אמרת שמישהי הזמינה אותך
לפניי...  ופתאום נפל לי האסימון... הכל היה הצגה. ועכשיו המסך
ירד.

מוקדש להדס...