שיחים גודרים חצר בשאר ישוב,
והאחים שלנו,
מה קורה אתם שם, לא חשוב.
מתאים להם לצאת מזה חיים.
זה בטח לא סיפור.
הכל בצחוק, הם תכף
יעלו מן השיחים.

אמי, אמי, אל דאגה.
אז מה אם התרסק מסוק.
זה לא קשור אליו.
הוא תכף יתקשר, אחי.
מתאים לו כך, יגיד שהוא רחוק.
עוד רגע הוא ישוב
ויעלה מן השיחים.

מספיק אחי, חדל מן המשחק.
הן לא דמך הוא הנוטף ומאדים
את כר הדשא הירוק.
עכשיו ממש זה לא מתאים, אחי.
הן לא גופך הוא המוטל
חרוך ומרוסק.
עלה סוף סוף מן השיחים.

איני רוצה שאבא פה יתחיל
בשקט לסדר את הכיסאות.
איני רוצה את האורחים,
איני רוצה את השתיקות,
איני רוצה את הדמעות, אחי,
למעני, אחי -
עלה מן השיחים.

כן, אלה האחים שלנו,
אלה האחים.
ההר עכשיו דומם
והם שם מונחים
וצוחקים להם מתחת לפרחים.
מתאים להם לצחוק, הם תכף
יעלו מן השיחים.


יום הזיכרון תש"ס, 2005

נכתב בעקבות אסון המסוקים, פברואר 1997, והוקדש לדן ולשרון,
אחיו ואחותו של גלעד מישייקר ז"ל