לחלקים א-ג:
http://stage.co.il/Stories/407032
(חידת המיניות הנשית):
האישה היא פלוס ומינוס, והבעיה היא שהאישה לא מסוגלת לתפוס את
עצמה כמינוס ופלוס. היא יכולה לתפוס את עצמה או כמינוס או
כפלוס. הגבר לא רוצה שהיא תתפוס עצמה כפלוס ומינוס, כי אז זה
אומר שהיא יותר חזקה ממנו, לכן הוא תופס אותה כמינוס ואז הוא
אומר לה: "את לא בסדר פה ואת לא בסדר שם..." ואז היא לוקחת
קוטב אחד על חשבון הקוטב השני.
קוטב אחד של האישה זה הנפש והשני זה היצר. לאישה יש נפש יותר
מאשר לגבר, אך גם יותר יצר מאשר לו. ושני הדברים הללו בתוכה
נמצאים בקונפליקט. בדרך כלל אישה מתביישת ביצריות שלה, ואז היא
אומרת שמוטב שהיא תמשך לעיניים שלו וכו', אבל זה לא עובד, כי
אם היא לא עברה אל רמת התודעה שלה, היצריות היא שחזקה יותר
מהנפש. אבל אז היא מתביישת ביצריות של עצמה ואז היא מפתחת
דימוי עצמי נמוך.
וכך כל הנשים קוטלות את עצמן, לא מסוגלות לקבל את העובדה שהן
טיפוסים יצריים, וברגע שהיא פוגשת את היצריות של עצמה היא
קוטלת את עצמה. הגבר רוצה שהיא תקטול את עצמה כי היצריות של
האישה מפחידה אותו והוא לא מסוגל לטפל בזה.
הדרך הרגילה לתפוס את האישה היא, שאם היצריות שלה יותר מפותחת
מן הנפש אז היא ברמה נמוכה. אך שני הדברים הולכים ביחד, וככל
שהנפש יותר מפותחת כך גם היצריות.
החברה מעוניינת שהאישה תעשה את ההפרדה בין הנפש ליצר. שהיא
תדכא את היצריות של עצמה. כי יותר מדיי יצריות לא מאפשרת
לחברה לתפקד, זה משבש את הגלגלים של החברה.
כשהאישה נמצאת ברמה נמוכה, היא לא מסוגלת להתחבר לנפש שלה ואז
החברה מאפשרת לה תחליף נפש. ותחליף הנפש זו המסכה של האישה
המהוגנת. זו שאמורה להימשך לאישיות שלו, להשכלה שלו ולא לגופו.
החברה מספקת מעין תחליף מזויף לנפש. האישה עם המסכה החברתית
נראית מבחוץ כאילו היא כבר הגיעה לדרגת התפתחות אישית שהנפש
שולטת בה, אך מבפנים היא מרוקנת מנפש וחסומה לגבי היצריות של
עצמה.
אישה יצרית שמתחתנת עם גבר משכיל, בעצם משקרת לעצמה. כי היא
מתחתנת עם מישהו שלא מתאים לה וזה לא אמיתי, הולכת עם המסכה
החברתית.
החברה רוצה שהאישה תהיה במקום שבו לא תוכל לקבל את שני הקטבים
של עצמה. התקווה היחידה לנשים זה להתפתח לרמה נפשית שבה היצר
לא יהיה דומיננטי, שמה שיהיה דומיננטי זו הנפש שלה, שהכוח של
היצר יזין את הנפש. זאת התקווה היחידה של הנשים ואז הנשים
יוכלו להשתחרר מהמסכות החברתיות ומהתביעות החברתיות.
התקווה היחידה עבור האישה זו צמיחה פנימית, ואז היא במצב שהיא
כבר לא עבד ליצר שלה, היצר מתעל את הנפש. הנפש חזקה, התודעה
חזקה ובוערת ואז היא יכולה לצפצף על הדומיננטיות של הסטיגמה
החברתית.
אישה שאין לה נפש של עצמה, מצויה במצב שבו יש לה שתי אופציות:
או שהיא יצרית או שהיא מפחדת מה יגידו עליה אנשים. וזאת
המלכודת.
למעשה הנשים הרבה יותר חזקות מגברים. אבל זה הפוך לגמרי ממה
שהחברה משדרת. היא משדרת שהאישה יותר חלשה והיא גם עושה אותה
לכזו. אנו רגילים לחשוב כי לגבר יש יותר תשוקה מינית, אבל
לאישה יש הרבה יותר תשוקה. את התשוקה אצל האישה הרבה יותר קשה
לעורר, אבל כשהיא מתעוררת אז אי אפשר לעצור אותה. אצל הגבר זה
מתעורר מהר ומיד הוא מסופק וזה נגמר. את האישה קשה לספק, אבל
המיניות של האישה היא הרבה יותר עמוקה.
החברה מלמדת את האישה שאם היא לא מאוהבת במישהו אז היא גם לא
יצרית כלפיו. האמת היא שהאישה הרבה יותר מצפונית ומוסרית לגבי
המיניות שלה מאשר הגבר, רק שגם המצפון וגם המוסר שלה מגיעים
מהחברה. בתוך תוכה לאישה לא אכפת, אך בגלל החברה היא פוחדת
מהמיניות של עצמה, כי היא יודעת שאם היא תיתן לזה מקום זה יהיה
יותר חזק ממנה.
גם הגבר פוחד מן המיניות של האישה. המיניות של האישה היא כמו
באר, אתה מסתכל למטה ולא רואה את התחתית. לאישה אין בעצם מושג
מה טמון בתוכה מבחינת פוטנציאל מיני.
גבר שמעורר אישה, מרוצה מכך שהוא הצליח לעשות זאת. אבל זה לא
הוא, הוא בסך הכול הביא את הניצוץ להדליק את הפוטנציאל המיני
העצום שמצוי שם.
הקשר בין ההתקשרות הרגשית של האישה לגבר ובין המשיכה המינית
שהיא חשה כלפיו, זה בעיקר פרי של התניה חברתית.
כשהאישה מקיימת יחסי מין עם גבר, היא חשה שהיא נקשרת אליו
מינית. הסיבה העיקרית זה דימוי עצמי נמוך, כלומר: "אני מקווה
שהוא לא ינטוש אותי ולא יעזוב אותי לבד עכשיו". כלומר, היא
מנסה להשיג ביטחון לגבי הקשר דרך הרגשות. הגבר כמובן רוצה
להאמין שזה קורה לה בגלל שהיא חוששת שלא תמצא מישהו טוב במיטה
כמוהו.
כלומר, הקשר הרגשי נובע מדימוי עצמי. הסיבה למה נשים מתאהבות
בגברים היא כדי לקבל בטחון רגשי. ואלה הגברים והחברה שבכלל
מביאים את האישה, מלכתחילה, לחוש חוסר בטחון רגשי. כי הם לא
נותנים לאישה אישור. הם מזינים בה את הפקפוק העצמי, גורמים
לנשים להתבייש ביצריות שהן חשות.
המין האנושי רומס את הנשיות, אך כשהוא עושה זאת הוא גם רומס את
התקווה של עצמו, כי התקווה היא רק בנשיות, צמיחה זה רק נשיות,
לידה זה רק נשיות, חיים חדשים זה רק נשיות. אם המין האנושי
יהרוס את הגבריות, הוא לא יהרוס את עצמו, אך אם הוא הורס את
הנשיות, הוא הורס את עצמו. גבר לא יכול לתת חיים, אישה זה נפש,
אישה זה מיניות, אישה זה חיים.
גבר זה תודעה, גבר זה עוצמה, גבר זה כושר ביצוע. והנשים מודדות
עצמן לא בהתאם לכושרן לצמוח או לתת חיים לגבר, אלא בהתאם
לפרמטרים גבריים טהורים, כמו כושר ביצוע וכו'. הנשים מודדות
עצמן בהתאם לכושר הביצוע ואז הן תמיד יוצאות עם דימוי עצמי
חסר. הנשים שופטות עצמן דרך קריטריונים גבריים. העולם נע לפי
קריטריונים גבריים, וזה עצוב.
העיוות הוא שנשים יורדות על עצמן יותר מדיי וגברים לא עושים
זאת לעצמם מספיק...
