מה נשאר לאהוב? מה נשאר להלל?
אלוהים - נכבש, העתיד - מוכחש, האש - דעכה.
ורק הים העמוק, סחף אותי עימו.

ואם אמחוק את שמך וזיכרונך מכל שכבה ממני?
האם כל הרופאים יוכלו לרפא אותי?
האם יהיה בכך דבר? עם כל הטכנולוגיה, כל הדם שנשפך,
והוא יושב, כמו יצור אנושי, ואינו מרגיש כך.

ופעם הוא זוכר - זרחה השמש מחיוכך,
ושקעה בבואה של שיחה ארוכה ומעט סימפאטיה.

מה נשאר? הכל נלקח,
את הזיכרונות ניתן לזרוק לפח.
נשארה רק דמות מחוספסת ועצובה,
והים העמוק הולך לקחת גם אותה.

האני אוכל את הכל, לא משאיר דבר,
תופס את הכלי ומוביל אותו אל השקיעה.
האני אוכל אותי מבפנים, לא משאיר דבר,
גורם לי לברך על כל מה שנשאר.

שדים ורוחות, אהבות נכזבות,
רגשות ומחשבות, כולן נעלמות.
האני הטהור, מלך ההרים והעמקים,
תמשוך אותי, מן המים העמוקים.

הים נושם וחי, המחר מביא עמו חוויות חדשות,
ועוד מחר שמביא חוויות, ועוד מחר שמביא חוויות.
וכל זה - למה? בכדי שיוכל להגיד שהיה כאן?

אז היה כאן, וחי, ונשם, והתאכזב,
ואהב, והתרגש, ועבד, ולמד.
וכל מה שרצה זה חיבוק - וזה מה שביקש, חיבוק אוהב אחד.
ומה קיבל? אלוהים שנכבש, ועתיד שהוכחש.







מדובר בשני שירים שכתבתי לפני כשנתיים ואיחדתי אותם ביחד
היום,
לדעתי הם פשוט נועדו להיות ביחד, תגידו לי את דעתכם על שיר.
Song: Dead Can Dance - Summoning Of The Muse