יצא האחרון מתוך האורווה. נשמעת היסה.
עלים יבשים נרמסים תחת רגליו החזקות. שברי כסיסה.
רק מבט חטוף לאחור. מה הוא עשה.
ואז נפרד וכך פסע.
כעת רחוק ממני שלושים פרסה.

האורווה שלו הפכה חורבה. ועל הגג זרם אוויר נישא.
במרכזה גדל עץ אדמדם שחדר לכל תא, שמילא, שכיסה.
אמיריו שפלים עכשיו, מרוטים כמו כביסה.
אני מתערסלת על קירות האבן כתינוק ללא עריסה.
פולטת צהלה כעוסה.

איך הסיפור החל? "פעם רכב על אביר על סוסה".
עכשיו, משב שתיקתו שורק בלשון גסה.
בועטת בכל כוחי ובפנים רפוסה.
אז הוא ככה נטש אותי. סייחה רמוסה.
מבט חטוף לאחור. מה זה כיסה.

הרכב נתן חופש למאולפת, לפראית בבסיסה.
ולא ישא בתוצאות, מרחק שישים פרסה.
הכול מפלסטיק, משקרת, ומהחום נמסה.
מפרקת עולמות גמישים, אני, גומי לעיסה.
רגליי פסוקות ובאמצע רווח, תסיסה.

נשאר לשקר. לקפל מטוסים ברצף, בהתעניינות מעושה.
חתיכת נייר אחת, גזורה אירו-דינאמית, ברוח טיפסה.
פתאום אני אחת מהן, פיסת עץ ממוחזרת גרוסה.
פגסוס ללא פרש - דרכו פסה.
ועולה על מעקה קר, והנה מוכנה לטיסה.

כי יש את העלים הרצוצים, והגיעה שעת המיסה.
אחרי - ווידוי הריגה, לפני - גסיסה.
מפריחה בועות סבון מתמיסה.
משייטת כבועת סבון רסיסה.
פעם הייתי סוסה מפלסטיק, היום - דייסה.