היה אחד - יום אחד הוא ברח
כולם קראו לו הנווד המטורף
רכילות על המטורף היתה נזילה בשכונה
כולם אמרו שהוא לא שייך שהוא אף פעם לא באמת היה מכאן.
האמינו שהוא נידון בטרופו ובשגעונו - לחיות בשדה ולאכול ישירות
מפרי העץ.
היו שמועות שיש לו שפה משותפת עם הטבע והזאבים.

אותו אחד הלך - לא פסק מלכת
הוא חיפש אבל לא ידע עוד מה
הוא ברח אך לרגע לא הביט לאחור - אפילו לא לשניה!
הוא ידע יום אחד זה יפציע - יום אחד ימצא את אושרו.

השמש זרחה ושקעה
השעה עברה ואחריה עוד שעה
הירח השלים סיבוב וחזר להתחלה
הכדור המשיך במסלולו - והמשיך והמשיך.

לפתע פגש הנווד באשה - ופסיעותיו החסירו דריכה.
היא רחצה את בגדיו הבלויים
סיפרה את שערו הארוך
ותפרה את נעליו הקרועות.

הם גרו שם איזה כמה שעות - אולי עברו גם קצת ימים.
וליבו התמכר לליבה.
אך בשיגעונו הוא ידע כי עליו להמשיך הלאה ולא חשב לרגע שאת אשר
חיפש - הוא כבר מצא.
היא אמרה לו: " אנחנו שניים באותו הקצב, אנחנו שניים מאותו
מקום, אנחנו שניים באותה הדרך".
אך הוא לא הבין - הוא לא שם לב ובחשכת הלילה הוא יצא והמשיך
לחפש.

עד היום היא מחכה לו שם בין עץ אלה לאוהל חם וממתינה שישלים
סיבוב ומקווה שלא יסטה מהמסלול -  רוצה שיגיע שוב.
אך הוא לא השלים סיבוב - ולמעשה לא ישלים לעולם
הוא נקבר שם בבוץ הרטוב מהחורף הקר
הוא נפל בדרכו אל האושר - האושר אשר לא ידע מעולם כיצד
לזהותו.
והאושר המתין לו שם - בין  עץ האלה לאוהל חם בתקווה שייזכר
שיתפקח שיבין - שיחזור.
אך הוא לא השלים סיבוב - ולמעשה לא ישלים לעולם
הוא נקבר שם בבוץ הרטוב מהחורף הקר
הוא נפל בדרכו אל האושר - האושר אשר לא ידע מעולם כיצד לזהותו.