הוא החנה את האופנוע שלו אשר העלה עשן סמיך מול המועדון, הסיר
את הקסדה ושערו הארוך התפזר ברוח, זו פעם ראשונה שהחברה ראו
אותו לבוש ככה, היה לו מעיל אדום ונוצץ, כזה שמוכרים בחנויות
מותגים יקרות, כזה שכל אחד וכל אחת היו רוצים. העשן הסמיך של
האופנוע עלה בנחירייהם וכמעט ששינק אותם אך הם הבליגו בראותם
את מעילו האדום הנוצץ ופנו לשבחו על טעמו הטוב.

היי יש לך מעיל אדום! בונ'א גבר! איזה מעיל יפה. אתה ממש נראה
כמו אחד שיש לו סגנון חיים. אמרו לו

החברה בפתח המועדון.החליקו מבטם עליו ומיד החליטו שהוא הטיפוס
שלהם ובלעדיו כל המסיבה לא שווה כלום, ואללה יש לו מעיל אדום,
מישהו עם סטייל
"רוצים איזה ג'ויינט?" שאל אותם בקול מחוספס, ומלגלג.
"לא, אנחנו לא טיפוסים של סמים,בונ'א, מעיל יפה!" השיבו לו,
אחד שיודע מה הוא רוצה מהחיים.
"זה בסדר גם ככה אין לכם כסף להוציא על אקסטה." נחר בבוז.
הם פסעו לתוך המועדון לבר המרכזי, והוא במקרה דרך על רגל של
איזו אחת.
"איה, תזהר!" היא צעקה.
"הי! הי! הי! לא לצעוק ככה עליו." צעקו לה החבר'ה זה בן אדם
מיוחד! ראית איזה מעיל יש לו?
"לדעתי הוא סתם לא היה זהיר" השיבה הבחורה קצרות.
הוא ניגש אליה ולפת בהדיקות את מותנה ואמר לה, "סתם מכה קטנה,
לבחורה כמוך, אלף בתחת לא יזיזו."
החברה מחאו לו כפיים. זה בחור עם סטייל, יש לו מעיל אדום. לא
סתם אחד. יודע מה הוא אומר. היא הסתכלה לתוכו ודחפה אותו ממנה.

"יאללה, זאתי לא שווה אותך" הם ענו לו.

הם ניגשו והזמינו בירה, הוא פתח את הבקבוק שהשפריץ לאחד מהחברה
בפנים, שמו היה אבי.
"תזהר יא מנייאק, למה אתה משפריץ לי לתוך העיניים" העיר לו
אבי, אבל שלושת החברה האחרים הרגיעו אותו ואמרו לו, "מה קרה
לך? כולה השפריץ עליך, לך אין מעיל כמו שלו. אז שתוק."
"אני מבקש סליחה, יא חביבי, לא התכוונתי" השיב אבי בהתנצלות
כנה.
"אז מה? מה ככה, איך עבר השבוע?" שאל מושיק.
הם החלו לדבר על דברים שונים, הוא השוויץ בפניהם, וסיפר להם
סיפורים שלהם הקשיבו בצימאון גמור, למרות שהיו די שטחיים.
הוא פתח שתי בירות, את שלו ואת של חברו מושיק והחל גומע אותן.
"אתה יודע מה אני אוהב בך?" שאל אותו מושיק. "מה?" שאל.
"שיש לך את המעיל הזה, ממש עושה אותך בן אדם פצצה, על הרגע
הראשון שראיתי את המעיל שלך ידעתי, אתה אחד שיודע מהחיים, חולה
עליך" השיב מושיק.
"סבבה" השיב לו, "אתה תשלם על הבירה" השיב בקצרה בטון מלגלג
בעודו לוקח לגימה מחצי הבירה הנותרת.
"אין לי ממש כסף לזה, אתה יודע, אולי תתחלק בהוצאות?
"יאללה, שתוק" ענה לו. "למה מי אתה?" השיב לו, "אפילו אתה אמרת
שלך אין מעיל כזה."
מושיק הוציא בהכנעה מארנקו, ארבע מטבעות של עשר ושילם למלצר
עבור הבירות, "יאללה, מעביר בשביל אחד כמוך"

ארבע בחורות ובראשן היזיזה של דודי התקרבו אליהם ונופפו להם
בחיוך, הן התיישבו לידו, ולפתו ברוך את מעילו האדום.
איזה גבר יש לכם, השיבה אחת הבחורות.
דודי התעצבן "בונ'א מה אתה נוגע בבחורה שלי!", קם וכמעט עמד
להנחית בו אגרוף. אך עודד קם ואמר לו
"תוותר לו, אתה לא יודע להפסיד", שיכנע אותו עודד, "תן לו. אתה
לא גבר כמוהו". דודי מחה את אגרופו בכעס, ושתק. עם כל הכבוד
לבן אדם, ולמעיל האדום שלו.

מושיק התניע את המכונית והם נסעו.
לא היה קל להם ולמושיק במכונית כי היזיזה של דודי נדחפה אתם
מחובקת ביחד אתו.
דודי ידע להבליג, על מה שעבר עליו, אך מושיק השיב בטרוניה שקשה
לו לנהוג ככה. הוא היה היחיד שלא שתה בירה ולכן נהג.
"איזה בן אדם גדול" טפח אבי על שכמו, "חבל שלא לקחת אותה לדירה
שלך באופנוע. אתה בטח עשיר אתה, יש לך כסף לצעצועים כאלו"
בונ'א! התעצבן דודי על אבי "אה, זה, זה לא שלי, סתם לקחתי אותו
מחברה שלי, מקווה שהיא תמצא אותו בבוקר". "אה" השיב אבי בהיסוס
"לא שלך... לא נורא, איזה גדול זה הבן אדם הזה, הא דודי?" הוא
הצית סיגריה והשאיר אפר על הביקיני של היזיזה של דודי, היא לא
שמה לב, רק ליחכה את אזנו בתאווה. המכונית רעדה מההתגפפות שלו
ושל היזיזה של דודי וסטתה מהכביש לתוך מחסום משטרתי. "הי!
תזהרו!" קרא מושיק, ובנס לא קרה כלום, חוץ מהמחסום שנפל ונשבר
לשנים. השוטר עצר ודיבר איתם.
והוא ישר האשים את מושיק בזה שהוא לא נוהג זהיר וכל זה, השוטר
הקשיב בעניין, ופזל מדי פעם אל עבר מעילו האדום שעשה רושם שהוא
יודע על מה הוא מדבר. "אתה יודע" הוא מכר לו סיפור "זה דודי
הזה כאן שהעביר לי תידידה שלו, לא נזהר הטמבל, לא ידע שלמכונית
הזו לא נכנסים יותר מארבעה". מושיק ודודי הוציאו את ארנקם
ותלשו בעצבים את השטרות כדי לשלם.
"אתה, בחור טוב אתה" אמר לו השוטר, "מבית טוב, רואים לפי
המעיל. לא כדאי לך תתחבר עם הטיפשים האלו."

השוטר המשיך ונסע. ועתה רק ארבעה יכלו לסוע במכונית הקטנה.
עודד זרק "יאללה, יש לו אופנוע, הוא והחברה של דודי יכולים
ליסוע הביתה לבד, אפילו שזה לא האופנוע שלו."
"מה אתה? יא חתיכת, שאתה תחליט" הוא זרק לעבר עודד "זה מושיק
הטיפש שצריך לרדת, הוא לא יודע לנהוג בכלל". מה אתה מתערב? צעק
מושיק. הוא דחף את מושיק. מושיק דחף אותו בחזרה "יאללה, מושיק
תרגיע" ניער אותו אבי, "יש לו מעיל אדום, לא יפה" עודד השיב
למושיק שאולי כדאי להקשיב לו בכל זאת כי הוא באמת אחלה בן אדם,
והוא ידע לדבר יפה עם השוטר ולהוציא אותם עם קנס יחסית נמוך.
וחוץ מזה, זה מלך עם סטייל.
"הוא לקח את החברה שלי!", צעק דודי, "סתכ'ל איך היא ממששת
אותו." החברה התחילו לריב, ולהתקוטט.

מושיק צעק עליהם "אתם לא חושבים שהערב הזה היה גרוע במיוחד
מאיזו שהיא סיבה?"זה בגללך צעק דודי, ואבי כמעט האשים את עודד.
הם הביטו בו ובמעיל האדום שלו, הוא אמר להם שזה כלום והם סתם
בכיינים, והם קיבלו את הכל בצייתנות. משפילים עינהם מטה.

אבל אז עודד גילה שהתליון שהביאו לו החברה מהצבא נעלם.
"חבר'ה. איפה התליון שלי?" נזדעק עודד, נשבעתי שהוא הרגע היה
עלי.
הוא החל מחפש לבדוק איפה נפל התליון, וביקש משאר החברה שיעזרו
לו. הוא עמד שם הביט בהם מרחוק וידיו ממששות דבר מה בכיסו,
בעודם מחפשים את שאבד לעודד.
"לא חשוב, את באה לאיזה מלון?" שאל אותה.

היזיזה של דודי נישקה לו בהסכמה.
"יש עליך כסף?" שאל אותה.
"רק כסף שאמא הביאה לי למקרה חירום" ענתה בחשש.
נשתמש בזה השיב לה והניח את אצבעו על פיה שלא תוסיף מילה. נהג
מבוגר עצר להם.
"לאן שני ילדים נחמדים שכמוכם צריכים להגיע?" שאל אותם בחביבות

"סתם, אולי לטיילת" ענה לו והם עלו למכונית של הנהג, שכהוא
מחבק אותה טוב, וממשש את התליון שבכיסו. זה שווה די הרבה,
הירהר, בעוד החברה במרחק ניכר מהם ממשיכים להתעצבן, ומושיק
בועט בזעם במכונית שלו. אבי הסתכל עדיין עליו מרחוק מנסה לבהות
במעיל שלו, ומהרהר בליבו: "ואללה, אחלה גבר, זה, הלוואי ולי
היה כזה מעיל."