היקום משפיל עפעף,
המפצל עינו לאלפים.
ארים ידי, אצבור בכף
יהלומים מתעופפים.
מבטו אז מצטעף,
בבד כסוף, באד אפור
שמיכת יגע ויעף
בעת כשהדרך כפור.
בדם סמיך וחום אתבוסס
אדמת הארץ נתרככה.
במכתשי הבוץ אתכס
ואחליק בשכחה.
ארובות שמים נפתחו
ועבים לבכות יאתיון
ימלאו שדה וגם אחו
ואטבע במי שאון.
עיני נמלאו דמעות לא-הן,
ואשתנק במי הקרח.
גפי כבר לא אמוש אתהן
ותטבע המציאות ויטבע הירח.
לשוא אכה לחנם אתפתל
ומשא המים לא יקל
יגרתי מן הפסק-שחות
הן רבים הם המים ואני אקטל
הם מוסדי ארץ שברו ואימו גם למחות
עיני לעזרה תתחננה,
ובכל פה, יד אבקש, נואש.
נעתמו אורות וחשכו נורותינה
חרשו המים סביבי ואין לעזרני חש
נחנק ונשנק- הכה בי המרך
חלדי רק עד הנה וחיי עד לתום
והנה כי כל זעקתי רק לטורח
בתוגה אשורכם ואעלה למרום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.