זה הסיפור על האיש שלא ידע להרגיש.
כבר כשנולד והרופא תקע לו פליק בישבן הוא לא בכה. רק נשם בשקט.
סתם.
כשהיה תינוק אף פעם לא התלונן שהוא רעב או צמא. או שחם לו או
קר לו. בגן וביסודי כשהיה חוטף מכות מכל שאר הילדים הוא לא בכה
או הרגיש מושפל. סתם. לפעמים הוא חשב שאולי אם הוא יצרח קצת או
יכעס או יעלב הם יפסיקו. אבל הוא לא הצליח. והם לא הפסיקו.
כשהיה בן 15 לקחו אותו אבא ואמא לרופא מומחה לרגש. והאיש שלנו
שהיה כבר בן חמש עשרה וידע שהוא ילד גדול, סיפר לרופא על החיים
שלו ועל המכות ועל אבא ואמא, והסתכל על התעודות מבית-הספר
לרגשות ועל הדיפלומה המיוחדת מההתמחות בדיכאון וחרדות. אחרי
שעתיים של שיחה הרופא רשם לו כדורים צבעוניים ואמר לו לקחת
כדור כחול בבוקר כשהוא קם ובערב כדור כתום לפני שהוא הולך
לישון.
האיש לקח את הכדורים כמו שאמר הרופא, אפילו שלא באמת רצה. והם
עשו אותו עייף וגרמו לו לדבר לאט. אבל עדיין הוא לא הצליח
להרגיש.
בגיל יותר מאוחר ניסו לאבחן אצלו אוטיזם ודיסלקציה, וחרדות
ופוביות, וטראומות ילדות ומיגרנה. אבל לא מצאו כלום. הוא סתם
לא ידע איך להרגיש.
בגיל 18 התגייס לצבא, כמו כולם. פרופיל 97, קב"א 56. הגיע
לסיירת והרג ערבים והרביץ למתנחלים. ושמר על סדר במחסום וניקה
את הנשק. ואחרי 3 שנים החזיר ציוד. והשתחרר עם הרבה דם על
הידיים, ובלי טיפה של רגש.
כמתנת שיחרור הוא קיבל מאבא שלו מצלמה דיגיטלית חדשה, עם חיבור
אלחוטי לאינטרנט ו- mp3. האיש התחיל לצלם. הוא השתפר עם הזמן
כי הוא קרא הרבה ספרי צילום שהסבירו על פתיחת צמצם ותאורה
וחצובה. טבע דומם, אנשים דוממים.
האיש הלך לקורס צילום פעמיים בשבוע. הוא השתפר ולמד מיומנויות
חדשות. הוא צילם יותר ויותר. במיוחד הוא צילם את דנה. דנה
הייתה איתו בקורס. היו לה פנים שהצטלמו טוב והיה נעים להסתכל
בתמונות שלה כשירד גשם.
יום אחד אחרי השיעור ניגש אליה האיש שלא ידע להרגיש והציע לה
לבוא אליו לדירה כדי לראות את אוסף התמונות שצילם אותה.
אבל דנה צעקה עליו שהוא מוזר ומפחיד, ושהיא לא סתם זונה שתקפוץ
למיטה עם כל מי שמזמין אותה.
והאיש שלא ידע להרגיש רצה להסביר לה שהוא לא חושב שהיא זונה,
ושהוא רק רצה להראות לה את התמונות שלו, ולנסות לצלם את הקמט
הקטן שיש לה באף כשהיא צוחקת. אבל הוא לא. במקום זה הוא רק משך
בכתפיים והלך הביתה.
כשהאיש שלא ידע להרגיש הגיע הביתה וראה את כל התמונות שלה שהיו
תלויות על הקירות של הדירה, הוא שם לב פתאום לנוזל החם והמוזר
שזלג לו מהעיניים והרטיב לו את החולצה שידע שהיא יקרה.