לחיות כמו עורב מאושר,
רק הווה בלי עתיד בלי עבר,
עם פלומה וציצית מרופטת
שחורה על קודקוד, ממורטת,
משקיף ממרום מכולה
עמוסה במטמון של אשפה,
אורב לגורי חתולים
בוזז מישישות תכשיטים
סוקר ממלכתו בשלווה
לחטא אנושי לא מודע...

ציפור ללא זמר, שחור הנוצה
כנף לשמאן, ממיר הצורה
אברת משורר מעיניך יקרא
קרוב גם רחוק ובך לא יגע,
הה לך לחם  ומלוא חרובים
שא והבא מזון לנביאים
תור אחרי מערת בר יוחאי
שם יש אותיות ומילים...
צא לשליחות של מבול בסערה
שובה אלי טהור כיונה
תלוש עלה זית במבוא רקיעים
קרא לאליהו במחוזות שמימיים
כי אלינו יחזור לארצות החיים
שלום יביא וברכה...

אצלנו יורה משתפך בחמלה
גולש בשפע פלגים
ארד אל הרחוב, ביד מטריה,
לפופה במעיל אשוטט ואמתין
מטיילת בגשם עד תשליך לי נוצה
אתנשא בקולמוס וכתיבה
אחבר לך שיר בתמורה.

זה זמר חרוז לעורב מאושר
יישאהו עמו עד אין סוף
הוא הווה אינסופי במחזור העונות
ואני מעליו במעוף