האמת היא שמעולם לא באמת הצליח לו,
הוא היה מוכשר וליפעמים אפילו הייתה לו המוטיבציה,
הוא ניסה דברים, ולבטח רצה להצליח,
אבל ההצלחה מעולם לא באה.
היא פסחה מעליו באלגנטיות, קראה לו בשם לא מחמיא
ועד עכשיו היא לא מתחרטת.
הוא מזמן לא איתנו          .
ובלי שום כבוד למת עדיין היא ממשיכה לכנותו באותו שם.
ניסיתי להסביר לה שכך לא נוהגים.
ניסיתי להבין מדוע מעולם לא נתנה לו קצת מעצמה,
רק טיפת נדיבות הוא היה צריך.
אפילו בכיתי לה,
וגם קצת לעצמי
אהבתי אותו ועכשיו כל מה שנותר בי הוא חסרונו.
למה לא עזרת לו? דרשתי
למה?

ובהתקף נדיר של הבנה,
היא הסכימה לדובב את פעולותיה

כי הוא מעולם לא ממש ביקש

הגאוותן.

אז רק התחלתי לחשוד שכן היה משהו ביניהם.
ושאלתי, וחקרתי, וקראתי,
וגיליתי
שפעם בילדותו היא התלהבה ממנו,
ילד פלא קראה לו,
כנראה ששם הכול התקלקל, כנראה.