זהו. יצאה הצהרה רשמית. כל אחד ברשות עצמו.
72 שעות... 72 השעות הקצרות ביותר שהיו אי פעם. הייתי עושה הכל
כדי שיהיו אלה 72 שעות אחרות מאלו שעכשיו, כל 72 שעות שקדמו
לאלו - העברתי בצורה כל כך חסרת משמעות.
שינה, ניקיון... אלוהים כמה זמן בזבזתי על ניקיון...
הכל מתגמד פתאום. כל פעולות היומיום הרגילות מצטיירות כחסרות
הגיון לחלוטין.
אומרים שזה יהיה ממש מהיר, שלא נרגיש כאב ולא נרגיש כלום...
בשנייה אחת פשוט נפסיק להיות.
אף פעם לא דמיינתי שככה הכל ייגמר.
הייתי רוצה להיות אחת מהציפורים האלו על העץ עכשיו. גורלם זהה
לשלנו אבל הן לפחות לא יודעות ולא יידעו כלום עד הרגע שזה
יקרה. אתה מאמין בגלגול נשמות?
אני לא, אבל היום אני מקווה מאוד שאני טועה. היה חרא אבל יהיה
כל כך טוב לחזור לכאן שוב.

אתה חושב שלמאמינים יש נחמה גדולה יותר? נראה לי שכן, הם וודאי
משוכנעים שכל זה הוא חלק מתוכנית גדולה שבסופה יהיה הרבה יותר
טוב. יש להם מזל, מהרגע שבו כף רגלו של האדם דרכה על כדור הארץ
ועד היום רכשנו כל כך הרבה ידע שלבסוף לא שווה שום דבר. הכל
ירד לטמיון. כלום לא יעזור לנו. אף אחד לא יעזור לנו עכשיו.

אתה יודע למה למדתי רפואה? לא בשביל לעזור לאחרים אלא לעזור
לעצמי. תמיד פחדתי מהמוות כל כך וחשבתי שזה יציב אותי ביתרון
מסוים. זה קצת אירוני עכשיו בהתחשב בנסיבותעכשיו ודאי כולם
חולקים איתי את הפחד הזה... אשקר אם אומר שאין בזה משהו מנחם.

יש כל כך הרבה דברים שלעולם לא נדע... האם יש עוד חיים אי שם
מחוץ לכוכב הזה? האם יש אלוהים? האם יוני מד' 2 אהב אותי כמו
שאהבתי אותו? מה זה בכלל משנה...? גם אם יש חיים אי שם כבר לא
יהיו חיים כאן... ולגבי יוני... גם ככה לא היה לי את האומץ...
אם רק הייתי יודעת, הייתי חיה את החיים אחרת, מהססת פחות,
לוקחת יותר יוזמה, אבל אולי עדיף ככה.
לחיות בפחד רק מס' שבועות ולא כל החיים.
אף פעם לא ראיתי את מגדל אייפל... גם לא את פסל החירות... כל
כך הרבה דברים שעוד לא עשיתי...וגם לא אעשה.

הדיבורים האלה לא שווים שום דבר, הכל כבר חסר ערך, שום דבר עלי
אדמות כבר לא משנה.
אם נשב כאן ורק נשתוק זה יהיה בדיוק אותו הדבר. כל כך שקט נהיה
פה. רק אני ואתה נשארנו.
אני לא מבינה את אלה שעזבו זה הרי כ"כ מגוחך, אף אחד לא יהיה
מוגן בשום מקום. אם חושבים על זה אנחנו בעצם גוססים לא? הרי
מותנו צפוי להתרחש תוך מספר ימים. אולי בעצם יש לנו ברירה.
אולי אנחנו לא חייבים לשבת כאן ולחכות למוות. אולי יש מה לעשות
בנידון. אנחנו יכולים לשלוט בזה. אני ואתה ביחד, נוכל לקחת את
זה לידיים. אנחנו יכולים לשלוט במוות שלנו, בזמן, במקום,
בדרך... אז מה אתה אומר?


(נכתב ואושר לפרסום על ידי מדה דוייטש)