לך - הבנאדם שהכי גורם לחירפון שלי בימים אלו -
היית שם. חירפנת את כולם עם השטויות שלך.
את לא ראית אותי, את כמו תמיד התעלמת ממני, כי לא ממש אכפת לך
ממני. בסדר, לא נורא. את דואגת לי רק כשקורה משהו באמת חמור.
את ראית שצחקתי אבל לא ידעת שבעצם היה זה גיחוך על החיים
המחורבנים שאני חווה בחודשים האחרונים.
לך - הילדה הכי טיפשה שאני מכירה. גם את היית שם, צחקת עם כולם
ועל כולן. אני לא מבינה מאיפה בא כל הטמטום שלך, או שאת לא
כל-כך מטומטמת, ואת סתם אוהבת לצחוק על אחרים, ולא מבינה שיש
דברים מעבר. שבני אדם צריכים גם משהו מעבר לצחוק הדבילי שלך.
לך - הבנאדם הכי צבוע שאני מכירה בעולם, מתיימרת להיות פרחה
מגעילה ואוהבת את עצמך יותר מדי -
את כמובן היית שם גם, את הסתכלת עלינו צוחקות וכמו תמיד בטח
חשבת לעצמך שאנחנו טיפשות, ורק לך מותר להשתגע וללכת עם וורוד
זוהר ואז להגיד שוורוד זה צבע לא משהו, ורק לך מותר לצחוק
ולרכל על חברות שלך ואז להיות חברה שלהן.
לך - הבנאדם הכי ממורמר ומתוסכל שאני מכירה -
היית שם, גם, ישבת עם הפרצוף המתוסכל שלך. ראית שאנחנו צוחקות,
אני יודעת שלא ידעת בדיוק על מה אבל בלי שאני זוכרת, אני בטוחה
שהיה לך משהו רע להגיד על זה, אני בטוחה שישבת שם עם האי-אהבה
הזאת לעצמך, השנאה הזאת לכולם, והתיעוב הזה לכל מה שאי פעם
נברא, וחשבת "איזה באסה שהם קיימות, כי אני גם רוצה לצחוק אבל
כבר בניתי לעצמי תדמית של אחת שלא יכולה לצאת מהכללים כל כך
מהר, איזה באסה"
לך - הבנאדם הכי פוזאיסט שאני מכירה -
אני שונאת אותך.
ולך, חברתי הטובה ביותר בימים אלו -
גם את היית שם. כמובן.
גם את ראית איך ישבתי וצחקתי שם.
את ראית שהיה לי רע בתוך תוכי אבל לא הספקת עדיין לדבר אתי על
זה, או שפשוט לא רצית, כי את בטח חושבת שכל מה שאני יודעת
לעשות, באמת-באמת, זה לדבר על החרא, ולא לצחוק.