תביטי בנו
אני אומר
בארבע בבוקר
מסתכלים על העלים הנושרים
מחפשים משמעויות
בשקט החורפי
כלב אחד נובח
ושנינו שותקים
בפריז עכשיו מישהי רוקדת
והוא מסתכל בה
אני מביט בפנייך
יש קמט אחד
שעכשיו גיליתי מחדש
ואת מחזיקה בידיי הרועדות
כמה שנים עוד תיקחי אותי
בלי להרגיש?
ואיך הרוח בחוץ
תמנע מאיתנו, את האפשרות לעזוב
אני בוהה בלי להסביר
הייתי לרוצה
לרקוד איתך עכשיו
להרגיש את גופך תלוי עלי
בלי שום מגע עם הרצפה
ואת נשענת עלי
סיפורי חיים שלמים עוברים
בארבע בבוקר
העיר דומה לתמונה ממסוגרת
רק בעיתונים כתוב שיש חיים
מרגיש את כף ידך
מוודא שאת עדיין איתי
העלים נושרים ומתאספים בפינה של הרחוב
עכשיו העץ ערום
ככה אנחנו מרגישים שאנחנו ביחד
שאנחנו לבד, זה קר מדי כדי להרגיש
מנסה להיזכר מתי הפסקנו לחשב את הימים
אמרנו לעצמנו שאנחנו מזדקנים
ואז הפסקנו לספור
קיבלנו את הכל, בלי שום מלחמות להחזיר
מקשיב לזמר שאת אוהבת
גם הוא יודע שהחורף כבר הגיע
אז אנחנו לא מדברים
בשביל לא לשנות דבר
תמיד השאלות,
תמיד השתיקה
בארבע בבוקר מחבק אותך, זו התשובה היחידה
מחר נקום, נכין קפה ונלך לעבוד
איפה היינו, לאן כול זה הולך
דבר לא יישאר מהתהיות
אני נשאר להביט על הרחוב הנמשך עד הקצה
מה שקורה אחר כך, הוא מעבר ליכולתנו
ככול שחולפים הימים, אנחנו מגלים
שהמעט שיש לנו, מחזיק את הזמן
את נרדמת במיטה, אני נשכב לצידך
עם כל השאלות, את מחביאה בתוכך תשובות
מה אני מחביא לך?
מקשיב לגשם היורד, מטפטף את הדקות
וככה אנחנו נשארים, בלי לזוז
הזמן קוצב אותנו לאט, בלי מעצור
בפריז, יש מישהי שרוקדת
והוא נעמד לצידה, תופס את ידה
לרקוד איתה את הריקוד האחרון